מחקרים רבים בחנו את הקשר שבין ספחת (פסוריאזיס) לבין דגנת (צליאק). עם זאת, התוצאות ממחקרים אלה היו סותרות. מטרתו של מחקר זה הייתה לנתח את הקשר שבין ספחת לבין דגנת.
עוד בעניין דומה
החוקרים ערכו סקירה שיטתית של מחקרים מסוג חתך, מקרה-ביקורת ועוקבה, שבדקו את הקשר בין ספחת לדגנת. המחקרים אותרו במאגרי המידע PubMed,יScopus ו-Cochrane. היקף ההשפעות המותאם או הנתונים הגולמיים נלקחו לצורך ניתוח כמותני.
מתוך 754 כותרים שזוהו בתחילה, נכללו בסקירה 18 מחקרים. לפי מטה-אנליזה מסוג השפעות אקראיות, נמצאו יחסי סיכויים מובהקים של 2.16 (רווח בר-סמך 95%, 1.74-2.69, 9 מחקרים) עבור דגנת בקרב חולי ספחת, ו-1.8 (רווח בר-סמך 95%, 1.36-2.38, 8 מחקרים) עבור ספחת בקרב חולי דגנת. כמו כן, נמצא שקיים סיכון מוגבר באופן מובהק להופעת ספחת אצל חולי דגנת (יחס סיכונים 1.75, רווח בר-סמך 95%, 1.58-1.93). בשל מידע מוגבל, לא ניתן היה לבצע ניתוחי נתונים של תתי-אוכלוסיות לפי חומרת המחלה ולפי אזור גיאוגרפי.
החוקרים הסיקו שמטה-אנליזה דו-כיוונית זו מצאה קשר מובהק בין ספחת לבין דגנת. ראוי שרופאים יהיו מודעים לקשר זה. חולי ספחת עם תלונות הקשורות לפעולות מעיים עשויים להפיק תועלת מבדיקת סקר לדגנת, בעזרת שאלונים או תשאול שלאחריהם ייעוץ גסטרואנטרולוגי.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
