חולים עם הפרעות שבטיות בתאי מאסט, מסטוציטוזיס מערכתית ותסמונת הפעלה מונוקלונלית של תאי מאסט נושאים בסיכון מוגבר לתגובה אנפילקטית לארס דבוראים. למטופלים האלו מומלצת אימונותרפיה נוגדת ארס למשך כל החיים. עם זאת, יעילותה ובטיחותה שנויים במחלוקת. לפיכך, המחקר ביקש להעריך את היעילות והבטיחות של אימונותרפיה נוגדת ארס בחולים עם הפרעות שבטיות בתאי מאסט אשר סבלו מתגובה אנפילקטית לארס דבוראים.
עוד בעניין דומה
החוקרים ערכו מחקר רטרוספקטיבי בקרב 46 חולים עם אלרגיה לארס צרעות שחוו תגובה אנפילקטית קשה. מתוכם, 32 חולים עם הפרעות שבטיות בתאי מאסט (22 עם מסטוציטוזיס מערכתית, 10 עם ותסמונת הפעלה מונוקלונלית של תאי מאסט) ו-14 מטופלים בקבוצת ביקורת.
החוקרים לא מצאו הבדל בגיל המשתתפים (58 לעומת 66) או במשך הטיפול האימונותרפי נוגד הארס (47 לעומת 48 חודשים), בין חולים עם הפרעות שבטיות בתאי מאסט לבין קבוצת הביקורת בהתאמה.
במהלך הטיפול האימונותרפי נוגד הארס 11 (34%) חולים עם הפרעות שבטיות בתאי מאסט חוו תופעות לוואי (7% בביקורת), ביניהן תגובה אנפילקטית אחת. 17 (53%) מהמטופלים קיבלו 23 עקיצות צרעה במהלך הטיפול האימונותרפי. מבין המקרים הללו, ארבעה (17%) התייצגו עם אנפילקסיס, 14 (60%) עם תגובה מקומית ו-5 (23%) היו אסימפטומטיים. ב-11 מהמקרים (48%), המטופל לא לקח אפינפרין, מתוכם 8 (73%) התייצגו עם תגובה מקומית, ו-3 (27%) היו אסימפטומטיים. ההגנה מפני אנפילקסיס בקרב מטופלים עם הפרעות שבטיות בתאי מאסט הייתה 76% (4/17) לעומת 100% בקבוצת הביקורת במהלך הטיפול האימונותרפי נוגד הארס. במהלך הטיפול האימונותרפי נוגד הארס, רמות ה-IgG4 הספציפי לארס עלו (p<0.001), ואילו רמות הטריפטאז ו-IgE נותרו ללא שינוי.
לסיכום, הבטיחות והיעילות של הטיפול האימונותרפי נוגד הארס בקרב חולים עם הפרעות שבטיות בתאי מאסט היו מעט נמוכים בהשוואה לקבוצת הביקורת. תופעות לוואי חמורות היו נדירות. רמות IgG4 מוגברות עשויות להוות סמן ביולוגי ליעילות הטיפול האימונותרפי נוגד הארס בקרב חולים עם הפרעות שבטיות בתאי מאסט, מכיוון שהוא נמצא בקורלציה להגנה מפני עקיצות חוזרות.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
