בעוד שתסמונת מעי רגיז עם עצירות (irritable bowel syndrome with constipation, IBS-C) ועצירות תפקודית (functional constipation) חופפות בתסמינים ובאבחנה שלהן, רק מעט ידוע על החפיפה ביניהן בפיזיולוגיה ובמעורבות הסרוטונין ביצירת ההפרעה. מחקר, שהתפרסם לפני מספר ימים (22 ביולי) בכתב העת Gastroenterology, מבקש לשפוך אור על הדומה והשונה בין הפרעות אלו.
עוד בעניין דומה
בניסוי מדדו החוקרים את רמת הסרוטונין בפלסמה נטולת טסיות בזמן צום ובשובע, תסמינים הקשורים למעיים, רגישות בחלחולת, מעבר פה-צקום ומעבר בכלל המעי הגס ב-23 חולי IBS-C (בגילאי 19-50 שנים), ב-11 חולי עצירות תפקודית (בגילאי 25-46 שנים) וכן בקבוצת ביקורת של 23 נבדקים (בגילאי 20-49 שנים).
המדידות העלו תוצאות דומות בחולי IBS-C ועצירות תפקודית ביחס לתסמינים הבסיסיים, הרגלי יציאות, מעבר פה-צקום, מעבר מעי גס וריכוז סרוטונין בצום ובתגובה לארוחה. החמרת התסמינים לאחר ארוחה (p<0.001) וסף רגישות נמוך יותר בפי הטבעת ייחדו במובהק את חולי IBS-C בהשוואה לחולי עצירות תפקודית.
בקרב כלל חולי IBS-C ועצירות תפקודית, ריכוז סרוטונין נמצא ביחס הפוך לתדירות היציאות (r = –0.4; P=.03) וביחס ישר לסף הכאב (r = 0.4; P=.02) ולסף הצואה ( r = 0.5; P=.06), שני מדדים שבעצמם נמצאו ביחס הפוך לתדירות היציאות (r = –0.3; P=.10).
בהתבסס על הדמיון בממצאים קובעים החוקרים, כי בהתבסס על קריטריוני Rome III - IBS-C ועצירות תפקודית אינן הפרעות נבדלות מבחינת תסמינים או פיזיולוגיה אלא הן נמצאו על טווח של רגישות איברים המתווכת על ידי סרוטונין. החוקרים מציעים להיעזר בתגובה לארוחה בסיווג החולים לאחת משתי ההפרעות.