הטיפולים הזמינים כיום לאכלזיה (achalasia), הרחבה פנאומטית (pneumatic dilation) וניתוח Heller myotomy לפרוסקופי, משיגים שיעור הצלחה כולל דומה. במחקר המפורסם בגיליון חודש אפריל של Gastroenterology, בדקו החוקרים האם שיעורי ההצלחה משתנים לפי סוג מחלת האכלזיה.
עוד בעניין דומה
נתוני מנומטריה טרם הניתוח נאספו מ176 חולי אכלזיה שהשתתפו ב European achalasia trial. 25% סווגו לפי קריטריוני Chicago כסוג 1, 65% כסוג 2 ו10% כסוג 3. לאחר מעקב של שנתיים לפחות, שיעור הצלחת הטיפול ההתערבותי היה גבוה יותר במובהק בקרב חולי אכלזיה סוג 2 (96%) בהשוואה לסוג 1 (81%) או סוג 3 (66%).
בקרב חולי סוג 2, השיגה הרחבה פנאומטית 100% הצלחה, שיעור גבוה במובהק מזה שהשיג ניתוח Heller myotomy לפרוסקופי (93%), בעוד שבחולים הסובלים מאכלזיה סוג 3 דווקא הניתוח השיג שיעור הצלחה גבוה יותר (86% לעומת 40%) אך לא מובהק, ככל הנראה עקב מספר החולים הקטן. בחולי סוג 1 השיגו שני הטיפולים שיעור הצלחה דומה (81% בניתוח, 85% בהרחבה פנאומטית).