במחקר תצפיתי רטרוספקטיבי במרכז יחיד, שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Journal of Gastroenterology, החוקרים שאפו לנתח גורמים המשפיעים על התפתחות אנצפלופתיה כבדית סמויה וההתקדמות לאנצפלופתיה כבדית גלויה (OHE) בחולים ללא היסטוריה קודמת של אנצפלופתיה כבדית גלויה.
עוד בעניין דומה
החוקרים איתרו 126 חולים, מתוכם אנצפלופתיה כבדית סמויה זוהתה ב-47 חולים (37.3%). החוקרים השתמשו במבחן Stroop כדי להגדיר אנצפלופתיה כבדית סמויה, תוך שימוש בערך חיתוך מבוסס גיל. הוערכו גורמים הקשורים להתרחשות של אנצפלופתיה כבדית סמויה ולהתפתחות לאחר מכן של אנצפלופתיה כבדית גלויה.
מתוצאות המחקר עולה כי רמות אבץ נמוכות בסרום (ערך חתך - 60 מיקרוגרם/ד"ל, שטח מתחת לעקומה 0.71, P = 0.0001) היו קשורות באופן מובהק להופעת אנצפלופתיה כבדית סמויה (יחס סיכויים 0.95 ל-1+ מיקרוגרם/ד"ל, P = 0.0007), ולא לרמות אמוניה בדם או לתפקודי כבד. במהלך מעקב חציוני של 211 ימים, אנצפלופתיה כבדית גלויה התפתחה ב-18 חולים (14.3%). יש לציין כי השימוש ביותר מ-20 מ"ג של פורוסמיד ביום נקשר לסיכון מוגבר לפתח לאנצפלופתיה כבדית גלויה (יחס סיכון 23.52, P = 0.0207).
החוקרים סיכמו כי חולים עם שחמת כבד עם רמות אבץ בסרום מתחת ל-60 מיקרוגרם/ד"ל נמצאים בסיכון גבוה לפתח אנצפלופתיה כבדית סמויה ולאחר מכן אנצפלופתיה כבדית גלויה, ללא קשר לרמות האמוניה בדם. הם המליצו על תוספת אבץ מוקדמת, במיוחד עבור אלה שנוטלים מינונים גבוהים יותר של פורוסמיד (20 מ"ג ומעלה), כדי למנוע את ההתקדמות לאנצפלופתיה כבדית גלויה.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
