במחקר עוקבה תצפיתי פרוספקטיבי רב-מרכזי, החוקרים בחנו את הפרמקוקינטיקה של ודוליזומאב (vedolizumab) ואוסטקינומב (ustekinumab) במהלך ההריון ואת השפעותיהם על תינוקות שנחשפו ברחם. תרופות אלה משמשות לניהול מחלות מעי דלקתיות (IBD), אך יציבותן לפני הלידה והשפעתן על תינוקות עדיין לא ברורות.
עוד בעניין דומה
החוקרים איתרו 102 נשים, מתוכן 58 טופלו בודוליזומאב. רמות התרופות, נתונים קליניים ונתונים ביוכימיים תועדו לפני ההתעברות, במהלך כל שליש של ההריון ולאחר הלידה. רמות התרופות בדם האם ובדם הטבורי נמדדו בלידה ובתינוקות עד שלא ניתן היה לזהותן. תוצאי התינוקות הוערכו עד גיל שנתיים.
מתוצאות המחקר עולה כי רמות ודוליזומאב בדם האם ירדו במהלך ההריון, ככל הנראה עקב עלייה במשקל האימהי, בעוד שרמות אוסטקינומב נותרו יציבות. הזמן החציוני עד שלא ניתן היה לזהות את רמות התרופה אצל תינוקות היה 11 שבועות (טווח 5-19 שבועות) עבור ודוליזומאב ו-14 שבועות (טווח 9-36 שבועות) עבור אוסטקינומב. עד גיל 15 שבועות, ל-88% מהתינוקות שנחשפו לודוליזומאב (32/41) ו-67% מהתינוקות שנחשפו לאוסטקינומב (17/30) היו רמות תרופות בלתי ניתנות לזיהוי. 20 תינוקות עם רמות תרופות שאינן ניתנות לזיהוי קיבלו את חיסון הרוטה ללא תגובות שליליות.
החוקרים סיכמו כי רמות ודוליזומאב של האם ירדו, בעוד שרמות אוסטקינומב נותרו יציבות במהלך ההריון. לרוב התינוקות שנחשפו לודוליזומאב וכמחצית מהתינוקות שנחשפו לאוסטקינומב היו רמות תרופות בלתי ניתנות לזיהוי עד גיל 15 שבועות. לא זוהו סימני בטיחות של אמהות או תינוקות.
מקור: