בתיאור מקרה שפורסם לאחרונה בכתב העת New England Journal of Medicine, החוקרים שאפו לבחון את תפקידם של נוגדנים עצמיים נגד אינטרלוקין-10 בהתפתחות והתקדמות של IBD בילדים, תוך התמקדות בהשפעתם על חומרת המחלה והתגובה לטיפול.
עוד בעניין דומה
החוקרים התמקדו בשני מקרים של ילדים, המקרה הראשון כלל ילד עם מחלת מעי דלקתית חמורה, שלאחר טיפול בדלדול תאי B נצפתה אצלו הפחתה בטיטר אנטי-אינטרלוקין-10, ולכן הצליח להפסיק את הטיפול המקובל במחלת המעי הדלקתית. המקרה השני כלל ילד עם מהלך קל יותר של מחלת מעי דלקתית, אשר נוהל ללא צורך בדלדול תאי B.
החוקרים סיכמו כי נוגדנים עצמיים מנטרלים נגד אינטרלוקין-10 עשויים לפעול כגורם סיבתי או כגורם משנה במחלות מעי דלקתיות, ולהשפיע על חומרת התגובה לטיפול. ממצא זה מדגיש את הפוטנציאל לגישות טיפוליות מותאמות אישית המכוונות לנוגדנים עצמיים אלה.
מקור: