• יו"ר: ד"ר אורי סגול
  • מזכירה: ד"ר פביאנה בנימינוב
  • חברי ועד: ד"ר אמאני בשארה, ד"ר גיל בן יעקב, ד"ר דוד ירדני, ד"ר דורון בולטין, פרופ' מחמוד מחמיד
OBESITY WEEK

עכשיו באתר: סיקור מיוחד מכנס ה-OBESITY WEEK

מערכת דוקטורס אונלי בשיתוף נובו נורדיסק בסיקור מקיף של החדשות והעדכונים מכנס החברה האמריקאית למניעת השמנה

עדכונים

יום שבת, 00:15
ד"ר דן אויירו

טירזפטייד ותחלואה נלווית להשמנה (תנ״ה) –
בניתוח פוסט-הוק של הSURMOUNT1 בו המשתתפים דיווחו בעצמם על תחלואה נלווית היו 37% ללא תחלואה נלווית , 27% עם תנ״ה אחד ו-36% עם 2 או יותר תנ״ה. צריך לזכור שלמחקר לא נכנסו מטופלים עם טרום סוכרת או סוכרת!

תנ״ה גבוה נצפה בשכיחות גבוהה יותר בקרב גברים, וכן בגיל מבוגר יותר ומשך זמן גבוה יותר שבו המטופל חי עם השמנה.

הטיפול בטירזפטייד הביא לירידה במשקל בקרב כל קבוצות התנ״ה באופן די דומה (נראה שלא היה הבדל משמעותי בין 10מג ו15מג אך לא הוצג מבחינה סטטיסטית).

כאשר הכלילו מטופלי טרום סוכרת ככל שהתנ״ה היה גבוה יותר כך הירידה במשקל היתה נמוכה יותר וכן היתה משמעות בתנ״ה גבוה למינון עולה של טירזפטייד.

הערה שלי – צריך להיזהר מהסקת מסקנות כאן מאחר וזהו ניתוח פוסט הוק שבו קיבצו יחדיו מחלות שונות מתוך ׳סל׳ המחלות הנלוות להשמנה.

יום שישי, 23:25
ד"ר יואל טולדנו

ובהמשך לבחירות בישראל, והויכוח הקולני בארץ על המדיניות הנכונה לשנים הבאות, בואו נטעם מסוגיות של מדיניות כלכלית בעולם ההשמנה.

האם הגיע הזמן להגדיל שכר מינימום לעובד???

כיצד שכר המינימום משפיע על בריאות?

הרצאה של חוקרת מקונטיקט.

1. רקע:
זהו פרמטר קריטי שמשפיע על בריאות.
הוא קשור למגבלות בריאות, משקל לידה גבוה יותר ועישון מופחת (לא מוגבר).

2. פורט מחקר שהחל בשנת 2018 ועדיין ממשיך.
הוצגו התוצאות נכון לשנת 2021.
המחקר בודק את ההשפעה של שכר מינימום על תוצאי בריאות ותזונה.
למשל, במיניאפוליס שכר מינימום לשעה נכון לקיץ 2022 הוא 13.5 דולר, בעסק קטן.

3. התיאוריה בבסיס המחקר:
עלייה בשכר מינימום תגרום:
א. עלייה ברכישת מזון בריא- כמו ירקות ופירות.
ב. הפחתת סטרס.
ג. הגברת פעילות גופנית.

וכל זה ישפר הבריאות.

4. המחקר השווה בין קבוצה במיניאפוליס ( 250 משתתפים) לעומת קבוצה מצפון קרולינה ( 280 משתתפים).

5. תוצאי המחקר שתוכננו:
מדידת BMI ומדדים אנתרופומטריים.
מדדי תזונה כמו צריכת פירות וירקות.

חלק מהתוצאות כמובן הושפעו ממגיפת הקורונה.

6.תוצאות ומסקנה:
במהלך שנות המחקר 2018-2021, שכר מינימום במיניאפוליס עלה מ-10.5 ל-14.7 דולר לשעה.
בצפון קרולינה מ-7.5 ל-14.
כלומר נמוך יותר בקרולינה אבל העלייה היתה מקבילה בשני האתרים.

במקביל שעור המובטלים עלה בשתי זרועות המחקר. כזכור זה במקביל חלקית למגיפת הקורונה.

רמת food insecurity ירדה במהלך שנות המחקר בשתי הקבוצות. מגיפת הקורונה דווקא סייעה בתחום זה.

צריכת פירות וירקות לא השתנתה בשתי הקבוצות. אולי בגלל המגיפה.

רמת BMI לא השתנתה משמעותית בשתי הקבוצות. היא היתה סביב 31.5 במיניאפוליס ו-30.5 בצפון קרולינה.
כך שלסיכום, בינתיים לא היה קשר ברור בין עלית שכר המינימום ובין תוצאי הבריאות. נמתין להמשך שנות המחקר לקבל מסקנה סופית.

יום שישי, 23:22
ד"ר הדר מילוא

ניתוח פוסט הוק של מחקר הסורמאונט שבו ביקשו לבדוק את השפעת המינונים השונים של טירזפטייד על הפחתת המשקל בקבוצות הBMI השונות הדגים שבקבוצת עודף שמקל אין יתרון למינון גבוה מ5 מג. לקבוצת השמנה דרגה 1 10מ״ג הדגים תוצאות טובות יותר ללא עליונות ל15 מ״ג ולעומת זאת קטגוריות השמנה דרגה 2 והשמנה מורבידית הרווחו ביותר מהמינון הגבוה 15 מ״ג.

לפי תוצאות אלה אין צורך בהעלאת מינון באותו האופן בכל המטופלים אלא יתכן ויש מקום להתאמת המינון לפי קטגורית הBMI.

שאלה מהקהל- האם לאור העובדה שרב מוחלט של המטופלים בכל קטגוריות הBMI הפחיתו במשקלם 5% נכון יהיה להמשיך להגדיר ירידה של 5% כסף לתגובה לטיפול או העדר תגובה לטיפול בטירזפטייד. למרצה לא היתה תשובה וזו נקודה מצויינת למחשבה ואולי שינוי ההגדרות בעתיד (ככל שהתרופות יהיו יותר פוטנטיות..)

יום שישי, 23:20
ד"ר עידית דותן

הגדרת השמנה לפי BMI
————————————————
למה אנחנו משתמשים בBMI כמדד להגדרת השמנה?
1. קל, מהיר, זול .
2. כל אחד יכול לחשב, אין צורך בהכשרה.
3. בשימוש נרחב בעולם.
4. פעמים רבות – נותן תחושה נכונה ברמת האוכלוסיה.

ובאמת, כשמסתכלים ברמת האוכלוסיה יש קורלציה טובה בין BMI לאחוז השומן. אבל (!!!) ברמת האדם היחיד אין קורלציה. יש פיזור נרחב, ועל פי מחקר מסויים עבור BMI 30 יש % שומן בין 10% ל40%.

בסופו של דבר, BMI הוא סרוגאט גרוע לשומן ויצרלי, שומן כבדי ולריבוד הסיכון, בעיקר כשמשווים בין אוכלוסיות ממוצא אתני שונה.

בגלל השונות בין המחלות השונות בקרב אנשים עם השמנה, וגם בגלל שיש אנשים עם משקל תקין וקומורבידיות, צריך להגדיר כל מטופל לפי הסיבוכים ולא רק לפי משקל. כלומר:
Obesity and sick
Obesity with risk factors
Obesity and healthy

לכן כדאי להשתמש בשיטת staging, המרצה הזכיר את הEOSS (Edmonton obesity staging system) ואת הking's obesity staging criteria.

בסופו של דבר חשוב להחליט לפי קריטריונים מעבר לBMI איך לטפל ובאיזו אינטנסיביות. צריך לזכור שלטיפולים השונים יש תופעות לוואי/סיבוכים.

כשמסכלים על השרדות לאורך 15 שנה רק לפי BMI קשה למצוא קורלציה. לעומת זאת על פי EOSS, יש קורלציה ברורה: החולים שורדים פחות.

צריך להסתכל על כל מטופל עם השמנה בצורה הוליסטית, על מצבו הסוציו אקונומי, מחלות הרקע והבריאות הכללית. הטיפול צריך להיות מתוכנן ומטורגט באופן אישי: ניטור הדוק – פרונטלי ודיגיטלי, פעילות גופנית, טיפול תזונתי. חיבים לשים לב כל הזמן לתגובה לטיפול, שינוי בנסיבות החיים של המטופל, ולהמנע מאינרציה טיפולית!

האם ירידה של 5% במשקל באמת מספיקה? לחולים עם קו מורבדיות מועטת/קלה, אולי זה מספיק. מצד שני, אם מצב החולה חמור יותר, יש משמעות ארוכת טווח לירידה משמעותית יותר. גם במחקר הDPP ראו שאחוזים גבוהים יותר של ירידה במשקל משמעותיים יותר גם מבחינת הסכרת וגם מבחינה CV ותמותה כללית.
מחקר אחר הראה אחוזים גבוהים של רמיסית סכרת עם ירידה של 15% במשקל.

חשוב לשים לב, שבתת אנליזה ממחקר הSTEP חושבה ירידה במסת השריר שהיא 40% מהירידה במשקל, ובהקשר זה שוב הוזכר בימגרומב כמעלה מסת שריר, וכרעיון לשילוב בין תרופות שונות.

לסיכום,
1. הBMI הוא מדד שעושה סימפליפיקציה של מצב מורכב. צריך לשים לב לגורמים נוספים ומחלות כרוניות הקשורות בהשמנה בעת ההחלטה על הטיפול.
2. בהנחיות בADA הבא תהיה התייחסות – ירידה במשקל של 3% עד 10% היא טובה ומשפרת קומורבידיות, אבל ירידה משמעותית יותר של 10% עד 15% משפרת מדדי בריאות נוספים ויש לשאוף לשם.

יום שישי, 23:07
ד"ר דן אויירו

טירזפטייד ושינויי הרכב גוף –
בתת אנליזה של SURMOUNT-1 בוצעו בדיקות DXA והיה ניתוח גם לפי קבוצות גיל (פחות מ50, 50-65 ומעל 65).
במחקר נכללו 72% נשים בגיל הממוצע 45, BMI ממוצע היה 38.
בקבוצת הגיל הצעירה היתה ירידה של LM של 10% לעומת פלסבו. בקבוצת הצעירים ובקבוצת המבוגרים היתה ירידה ביחס הLM/FM של כ0.2.
* אינני מתייחס לקבוצת גיל הביניים מאחר שכאשר מסתכלים על נתוני הירידה במשקל, ההבדל בין קבוצת הטירזפטייד לפלסבו היו פחות משמעותיים ופחות תואמים למידע שאנחנו מכירים ממחקרי הRCT.

יום שישי, 23:02
ד"ר ברוריה טל

BMI
פחות מ 30 שכיחות נמוכה של תחלואה מטבולית מעל 30 עולה התחלואה המטבולית ואז המקום להתחיל את הסיוע הפרמקולוגי, מעל 35 מתגברת השכיחות ומוחמרת דרגת התחלואה

יום שישי, 22:55
ד"ר דן אויירו

מה לגבי האפקט של טירזפטייד על אכילה בבני אדם?

בRCT בחולים עם T2D של טירזפטייד 15מג, סמהגלוטייד 1מג או פלסבו ראו כמובן ירידה במשקל בשתי הקבוצות כשבטירזפטייד היתה גבוהה יותר. יש לציין ירידה של FFM של 2.8% לעומת 1.4% בקבוצת הסמהגלוטייד.

לגבי מדדי תיאבון – ניתן לראות שפרופיל המדדים השונים היה דומה בין קבוצת הטירזפטייד לבין קבוצת הסמגלוטייד.
במבחן ארוחה ad libitum בתום 28 שבועות לא היה הבדל בין טירזפטייד לסמגלוטייד. שניהם הראו ירידה בתצרוכת האנרגטית לעומת פלסבו.

בהמשך למחקר הקודם שהוצג והממצאים הללו – עולה השאלה האם ההבדל בירידה במשקל עם טירזפטייד נובעת ממנגנון נוסף?

יום שישי, 22:50
ד"ר ברוריה טל

קיימת קורלציה גבוהה ביןן BMI לרקמת שומן
על כל פנים אנו נתקלים ב BMI זהה ואחוז שומן שונה בבני אדם

BMI הוא פרמטר שיכול להטעות כיוון שאינו מייצג הרכב גוף. רקמת השומן ואופי פיזורה מייצגת בצורה מדוייקת את הסיכון המטבולי של עודף המשקל

הפוסטר של ד"ר יעל סופר וד"ר ברוריה טל

הפוסטר של ד"ר דן אויירו

הפוסטר של ד"ר דרור דיקר

הפוסטר של ד"ר יעל סופר

יום שישי, 22:44
ד"ר דן אויירו

האם טירזפטייד מביא לירידה בEE?
השתמשו בעכברי DIO ובהם השוו את הEE בין כאלו שטופלו בטירזפטייד וכאלו שטופלו בדיאטה המביאה לירידה במשקל התואמת את זאת של הטירזפטייד. בשבוע הראשון היה שימור של הEE בקבוצת הטירזפטייד. לאחר מכן חלה ירידה אך עדיין הEE היה גבוה יותר לעומת קבוצת הדיאטה.
מעניין יהיה לראות מה קורה בבני אדם

יום שישי, 21:28
ד"ר יואל טולדנו

רק תגידי לי איפה את גרה, ואומר לך מה יקרה להיריון שלך…..

האם תנאי השכונה משפיעים על תוצאי ההיריון?
הציגה החוקרת הצעירה Elisa Kinsey
מניו יורק.

1. רקע:
כאשר מדברים על תוצאי היריון שליליים, הכוונה לסיבוכים רבים כולל מצבי ל"ד גבוה, סוכרת הריונית, עליית משקל גבוהה מההמלצה לפי IOM משנת 2009, לידה מוקדמת, ניתוח קיסרי, ועוד.

2. מחקרים קודמים הראו שבשכונות בהן מבצעים יותר הליכות (המונח נקרא walkability-הולכים יותר), יש פחות סיבוכי היריון, למשל פחות עליית משקל אקססיבית בהיריון.

(הערה אישית: אגב לא ראיתי בסאן דייגו במהלך היום הרבה הליכה בשכונה…..דהיינו האם walkability נמוכה??
למען האמת היו פה באופן מפתיע יומיים עם גשם בבוקר, שאולי הגביל walkability.
זה מפתיע כי סאן דייגו זו עיר מדברית, מעוטת משקעים, שטופת שמש כמעט כל השנה)

3. שיטות המחקר:
נאספו נתונים של מאה אלף לידות לפי נתוני עיריית ניו יורק.
כמובן באופן מוצפן נאספו נתונים של כל אישה. כולל מצב סוציואקונומי ואיזור גיאוגרפי של מגוריה.

כדי להעריך walkability של כל איזור מגורים נבנו שני מודלים.
מודל אחד:
לפי 5 עקרונות של הליכה (שלא נפרט כאן) נקבעה רמת ההליכה בשכונה.
מודל שני:
נאספו נתונים על מרכזי הליכה "בריאים" או לא. למשל, מרכז לא בריא זה מרכז שיש בו הרבה מזנוני אוכל מהיר לא בריא.

4. תוצאות:
נאספו נתונים על 3 תוצאי היריון, שנחשבים לא טובים- adverse:
Excessive GWG-Gestational weight gain

GDM-Gestational diabetes mellitus

SGA/LGA-Small for gestational age/Large for gestational age

נמצא קשר בין walkability נמוכה יותר ובין GWG עודפת.
הקשר הזה נשמר גם לאחר התאמה ל-BMI טרום הריוני של האמא.

כנ"ל לגבי GDM.

אבל לא היה קשר כזה ל-LGA/SGA. המרצה עדיין מחפשת הסברים (הצעתי לה, והיא קיבלה את זה, שתבצע אנליזה לפי surrogate markers. דהיינו שתבדוק בתינוקות הגדולים LGA אם היו יותר ניתוחים קיסריים לעומת לידות נרתיקיות. ובתינוקות הקטנים-SGA- פגים אם היו יותר ימי אשפוז בפגייה לאחר לידה).

5. מסקנה:
כשאישה חייה בשכונה עם walkability גבוהה יותר, יש שיפור במידת העלייה במשקל במהלך ההיריון וכן בשיעור התפתחות סוכרת הריונית.

זהו עוד נדבך למורכבות הגדולה של השמנה ובעיות מטבוליות, בראש ובראשונה יחסי גנטיקה-סביבה-תאים-איברים, מיקרוביום, ועוד ועוד …..

יום שישי, 21:14
ד"ר יואל טולדנו

להלן המחקר השני שזכה בפרס!

מה יקרה אם נטיל מס על משקאות ממותקים?
האם נצליח "לחנך" את האוכלוסייה להפחית צריכה וכך לשפר בריאות מטבולית?

1. רקע:
בשנת 2017 הוטל מס על משקאות ממותקים במדינת פילדלפיה.
הרציונל לצעד הזה הוא שהמס יגרום לכך שהמשקאות יתייקרו, ואז הצרכנים יקנו אותם פחות. וזה ישפר את בריאות האוכלוסייה.

האם זה נכון?

2. ממצאים:
אכן המשקאות המתוקים התייקרו.
במקביל, היתה ירידה בצריכה שלהם ב- 7.6 אחוז, שתורגמה להפחתה של כ-88 גרם פחמימה ביום או הפחתה של 22 גרם סוכר ביום (הערה אישית: כל כפית היא 4-5 גרם).

3. האם הסטטוס הסוציואקונומי השפיע על קניית המשקאות הממותקים?
בסטטוס נמוך יותר- אכן היתה ירידה גדולה יותר בצריכה, עד 12 אחוז.

4. מבחינת סוגי המשקאות, שלא הוטל עליהם מס, היתה עליית צריכה בסוגים הבאים:
מים רגילים וחלב.
מנגד, היתה ירידה בצריכת מים מוגזים ("סודה")-החוקרת סבורה שאולי הצרכנים לא קנו מים מוגזים, כי חשבו שיש על זה מס ואז נמנעו מלרכוש

5. מסקנה:
ממצאים אלו מאוד מעודדים, כי זה בדיוק תואם לשאיפה שלנו שצרכנים בסטטוס סוציואקונומי נמוך יצרכו פחות משקאות ממותקים.
מצד שני, כספי המס שיזרמו למדינה יוכלו לשמש למטרות חיוביות בקרב אוכלוסייה מוחלשת זו.

כך שזה עובד ברמת האוכלוסייה הכללית במדינת פילדלפיה!
אבל המחקר מראה שזה עובד גם ברמת הפרט הבודד.

לכן יש לשקול לאמץ זאת בעוד מדינות ברחבי העולם.

יום שישי, 21:07
ד"ר דרור דיקר - בתגובה לד"ר טולדנו

אם אינני טועה בישראל הנתונים מראים על הפחתה של 30% בצריכת משקאות ממותקים בעקבות המס.

יום שישי, 21:09
ד"ר יואל טולדנו - בתגובה לד"ר דיקר

אולי מיכל כשר תגיב כאן גם לגבי התוויות האדומות בישראל-
ממחקר שלה זה לא הוביל כל כך להפחתת מוצרים עתירי סוכר 😢

יום שישי, 21:11
ד"ר מיכל כשר- בתגובה לד"ר טולדנו

הי. בגדול בישראל רפורמת התוויות האדומות אכן לא היה קשורה לשינוי משמעותי בהרגלי הצריכה, (מקווים לפרסם בקרוב) , אבל לא נותחו במחקר נתונים לגבי השפעת המס על משקאות.
במחקר שלנו שותפים משרד הבריאות🙂

יום שישי, 21:11
ד"ר דרור דיקר - בתגובה לדיון מעלה

הנתון שלי הוא ממשרד הבריאות.

יום שישי, 20:45
ד"ר יואל טולדנו

אז מה יצא לנו מהדיון המעניין של אירובי מול אנאירובי?

1. מה האימון האופטימלי להפחתת משקל?

המרצה "האירובי" סיכם-
אם היה אפשרי, אז אימון של שניהם גם יחד-אימון מעורב cardio-resistance

2. אם צריך לסכם, מה מונע מהמטופלים שלנו להתאמן?
שני המרצים הסכימו על 3 דברים:
Pain
Access
Time

אז טיפ חשוב מאוד בדיון בחדר המרפאה מול המטופל הוא לשאול אותו:

מה אתה חושב ימנע ממך לבצע פעילות גופנית?

הערה שלי מדיון עם המרצה "האניארובי" לאחר ההרצאה:
והוא הסכים איתי.
לרוב המטפלים אין ממש מודעות לחשיבות של אימוני הכוח.
אין יחסי ציבור לאימוני הכוח.
וגם אין זמן לרופא הממוצע (מחוץ למרפאת ההשמנה) להסברים ארוכים.
ואז נשארנו עם המלצה מינורית בלבד לפעילות גופנית ואולי המלצה קצת פשטנית:
"בואו תעשה הליכה (אימון אירובי בלבד)…."
הרי זה לוקח בדיוק 5 שניות לומר זאת למטופל.

גם היה חסר בדיון רפואה יותר מותאמת אישית לגבי סוג האימון המומלץ-אירובי או אנאירובי.

למשל, אימוני כוח שהם חשובים ביותר באדם הקשיש.
אין לזה יחסי ציבור.
אין לזה מודעות.
המרצה "האנאירובי" אכן הסכים לגמרי איתי ואמר שזה בקו ישיר למושב הקודם, שצוטט כאן ע"י העמיתים.

יום שישי, 20:11
ד"ר אדיב גולדהבר

היחס בין הגורמים המטפלים והשמנהנבתקופת הפנדמיה הבדיקה של החוקרת היתה השינויים במצב הרוח אצל המטופלים בזמן הפנדמיה של הקורונה נבדקו 2313 לא נמצא קשר בשינויים מצב הרוח במטופלים שהbmi שלהם פחות מ25 ונמצא קשר בין שינוי המצב רוח בחולים עם השמנת יתר החידוש במחקר זה שהההשואה היתה לא בין האנשים אלא אצל אותו אדם בשינויים מצב הרוח והשפעתו על עליה במשקל. כלומר באנשים שיש להם עודף משקל קיים סיכון יותר לעליה נוספת במשקל בשינויים מצב הרוח.

זה מקשר להרצאה הבאה של אותה חוקרת על התמיכה בטיפול במשקל בקרב חולים עם עודף משקל והשמנה בזמן הפנדמיה קורונה במשך 12 שבועות היה קשר בדואל עם המטופל היה שאלון . בקבוצת המחקר עשו יותר פעילות גופנית והיתה להם הרגשה טובה יותר מקבוצה שלא היתה התערבות היה פחות אכילה רגשית בקבוצת ההתערבות אם זאת לא הצליחו להוכיח ירידה במשקל יותר מאשר בקבוצת הביקורת . הקשר עם המטפל בקבוצת המחקר היה יותר ראיון מוטיבציוני לא המלצה על דיאטה מוסוימת

יום שישי, 19:27
ד"ר יואל טולדנו

מושב של Debate:
מה עדיף להורדת משקל?
אימון אירובי או אנאירובי (התנגדות)?

1. קודם כל, בתור התחלה, חשוב להמליץ לחולה לבצע פעילות גופנית שהוא מעדיף לבצע.

2. אם צריך לבחור את סוג האימון להפחתת משקל, עדיף לבחור אימוני התנגדות. כך גורס המרצה.

3. ידוע ממחקרים קודמים, שאימון אירובי מוביל לירידת משקל גדולה יותר בהשוואה ישירה לאימון אנאירובי.

4. הבעייה של lean mass retention-
במהלך דיאטה עם ירידת משקל יש ירידה במסת שומן.
אבל מסתבר שבמהלך הפחתת משקל עד שליש מהירידה היא lean mass.
זה המון!!
ולכן קיימת הגישה לשמר מסת השריר במהלך דיאטה באמצעות ביצוע אימוני התנגדות.
אגב חשוב גם לשמר את מסת העצם!

5. שיקולים פרקטיים:
לאימון אירובי מספיק לבצע הליכה.
אבל כשמגיעים לאימונים התנגדות, זה הרבה יותר מורכב יש שיקולים אורטופדיים.
חשובה מידת המאמץ ונפח המאמץ.
וחשוב הגישה למכשירים/משקולות.

6. דוגמא של אדם מפורסם-שחקן קולנוע:
Ethan Suplee
ביצע דיאטה מדהימה עם אימון אירובי אינטנסיבי ביותר אבל אז איבד המון רקמת שריר.
עם הזמן למד לשמור על המשקל עם אימוני התנגדות והעלה מסת שריר גדולה מאוד.

החלק השני של ה-Debate
מה עם אימון אירובי???
הרי זו ההמלצה הקלאסית המוכרת לנו להפחתת משקל?

1. יש הרבה יותר מחקרים בעד אימון אירובי להפחתת משקל.
בשנת 2018 פורסמו קווי הנחייה לגבי פעילות גופנית.
וככל שמבצעים יותר פעילות גופנית אפשר להימנע מעליית משקל: לפחות 150 דקות בשבוע.
אין מספיק מחקרים לגבי אימוני התנגדות.

2. אם לא מבצעים התערבות תזונתית, אז התרומה של פעילות גופנית להורדת משקל היא מתחת 3 אחוז.
אבל יש אפקט dose-response בין ביצוע פעילות גופנית ובין ירידת משקל.
וכך תיתכן ירידה משמעותית במשקל עם מינון גבוה יותר של אימון אירובי.

3. הרכב גוף:
המרצה לא מסכים שיש פגיעה במסת שריר עם ירידת משקל. בניגוד למרצה הקודם. ומסתמך על מספר עבודות.
והוא מעלה נקודה חשובה: ממליץ בעתיד לא לבדוק הרכב גוף (כולל מסת שריר) אלא לבדוק body quality כולל איכות רקמת השריר. כלומר האם הבנאדם מתחזק או נחלש בכוחו?

4. חיסרון נוסף של מחקרי התנגדות:
הם קצרים מידי.
נמשכים חודשים ספורים בלבד.

5. בעולם האמיתי אנשים מעדיפים יותר אימון אירובי.
למשל, לפי סקר אמריקאי גדול שני שליש מבצעים הליכה שזה אימון אירובי.
רק שליש אימוני התנגדות.
5 אחוז שוחים.

6. לסיכום והכי חשוב:
אין עדות שאימוני התנגדות עולים בחשיבותם על אימונים אירוביים בשמירת משקל.
חסרים מחקרים שיראו זאת.
המשך ה-Debate
זה ממש קרב מוחות….

מה לגבי המאזן האנרגטי בין שני סוגי האימון?

המרצה, שהוא בעד אימון אירובי, יפרסם בקרוב עבודה שתראה כך:
אתה מנצל הרבה יותר טוב את הזמן שלך, אם אתה מבצע אימון אירובי לעומת אנאירובי.
והרי מה המטופל אומר לנו כל הזמן?
אין לי זמן לצאת לאימון!
אין לי זמן!
אין לי זמן!

אז המחקר שלו מראה שעל כל 30 דקות אתה מוציא 100 קלוריות על אימון אנאירובי ומוציא 250 באימון אירובי על treamill

ובמהלך 60 דקות-
200 קלוריות עם אנאירובי.
500 קלוריות עם אירובי.

לעומת זה, המרצה שהוא בעד אימון אנאירובי גורס כמובן אחרת:

אם יש יותר מסת שריר, יש עלייה גדולה יותר בהוצאה אנרגטית יומית עקב עליית BMR -קצב מטבולי בזאלי.
והרי בחשבון היומיומי הכללי ה-BMR הוא המרכיב המשמעותי ביותר בהוצאה האנרגטית היומית הכללית, יותר מפעילות גופנית.

ההמלצה של המרצה "האירובי":
המסר הכי הכי חשוב שלנו כמטפלים מול המטופל-
Getting up!!!!!

וראינו כבר לפי הסקר הנ"ל שרוב האנשים מעדיפים לבצע הליכה.
גם זה מצויין.

אם אנשים לא יקומו מהספה כי מסיבות שונות מעדיפים לא לבצע אימון אנאירובי, אז לא עשינו כלום.

אז קדימה- לזוז!!

שיקולים לטובת אימוני ההתנגדות מטעם המרצה "האניארובי":

1. יש יותר אפשרויות לגוון את האימון (למשל משקולות/מכשירים/תנוחות שונים), ואז זה פחות משעמם.

2. יש יותר אופציות למטופלים עם בעיות אורתופדיות.
כולנו מכירים את המטופל שאומר "לא יכול להתאמן בגלל כאבי גב/כאבי ברכיים".

3. מאפשר לשפר activities of daily living

4. ולבסוף, השאלה מה אתה באמת רוצה? האם אתה רוצה לשרוף (קלוריות) או לבנות (שריר)?
כמו בכל דיון מטפל-מטופל יש משא ומתן, שיח ער, שבסופו מקבלים shared decision making
זה נכון לכל המלצה רפואית….

יום שישי, 19:40
ד"ר עידית דותן - בהמשך לפוסט של ד"ר טולדנו

מה לגבי מאזן האנרגיה –
אירובי שורף יותר מאנאירובי פר אותו יום. מבחינת שריםת נקלוריות: ריצה על הליכון > אליפטיקל > הליכה על הליכון > אנאירובי > עמידה > ישיבה מול מחשב > ישיבה מול מסך.

אבל… רוב השריפה הקלורית היומית, כ70% היא תלויה בBMR, אשר תלוי במסת השריר, וכאן ההשפעה היא פעילות אנאירובית. החלק של NREE הוא רק 30% מהשריפה הקלורית היומית.

יתרונות רפואיים נוספים –
אנאירובי משפר:
—–‐——————–
– סרקופניה וfrailty
– לחץ דם – משתפר לטווח הארוך
– שיפור מסויים בפרופיל השומנים
– שיפור קל בבריאות קרדיו-ווסקולרית

אירובי –
————————-
# שיפור קרדיו-מטבולי-
– ירידה יפה בלחץ הדם
– שיפור מסויים בפרופיל השומנים, עליה בHDL (דורשת למעשה הרבה פעילות גופנית)
– ירידה בגלוקוז, ירידה ברמות אינסולין
– שיפור ביכולת המאמץ – לב-ריאה

יום שישי, 19:28
ד"ר ברוריה טל - בהמשך לפוסט של ד"ר טולדנו

בגלל מגבלות פיזיות של פעילות גופנית בעודף משקל, יכול להיות מוצלח לבחור בפעילות גופנית בונה שריר מאשר אירובית. לנצל את עודף הקלוריות בבניית שריר מאשר לשרוף אותן בפעילות אירובית שפחות אפשרית בשלבים ראשונים.

כשמשווים ירידת משקל מדיאטה בלבד לדיאטה מלווה באירובי לדיאטה מלווה בפעילות בונה שריר, רואים איבוד מסת שריר נמוכה בדיאטה מלווה פעילות בונה שריר, לעומת שתי השיטות הקודמות.

התומך באירובי טוען לתרומה קרדיומטבולית לעומת פעילות עצימה.
התומך באירובי מסכים לעובדה שלאופי של המתמודד עם עודף משקל קל יותר לבחור בפעילות עצימה בונה שריר, מאשר פעילות אירובית.

אנחנו יודעים שלמתמודדים עם עודף משקל חיבה נמוכה לפעילות גופנית כלשהי. מומלץ להתחיל עם 10 דקות ליום בשבוע ראשון פעילות שיסכימו לעשות, בשבוע לאחר מכן 15 ד וכן הלאה. להתחיל ממעט, לא מעיק.. ולהמשיך בהדרגה

יום שישי, 20:08
ד"ר יואל טולדנו - בתגובה לד"ר ברוריה טל

אפשר אפילו לומר למטופל:
בוא נתחיל עם סיבוב הליכה סביב הבניין..
ומשם נבצע אנטנספיקציה בהדרגה

יום שישי, 19:15
ד"ר אדיב גולדהבר

האם טיפול ההשמנה לא פרונטלי יש לו השפעה לפחות דומה לטיפול עם מעקב פרונטלי ב70 מטופלים המקבלים פנטורמין ? במחקר יותר נשים מגברים גיל ממוצע 42 לאחר 12 שבועות היתה ירידה במשקל בממוצע של 6קג רוב הקבוצה ירדה 5 %0 כלומר מחקר קטן זה הראה שגם ברורים וירטואליים בקבוצה זו היו מלווים בירידה במשקל של7.2% הטיפולים הוירטואלית נוחים לפציאנט ויכוחים להוריד חלק מהחסמים

יום שישי, 18:55
ד"ר יואל טולדנו

עבודה מאוד מעניינת שמעוררת תהיות לגבי ההסתמכות "העוורת" שלנו על שיטות מחקר….

הטמפרטורה בבית החיות משפיעה על עכברים באספקטים מאוד מגוונים.

והרי מחקרים רבים מסתמכים על הנהלים הקיימים בבית החיות.
שם טמפרטורה היא 22 מעלות.
לא בטוח שזו הטמפרטורה האידיאלית לעכבר.
למעשה, היא כנראה צריכה להיות גבוהה יותר.

מה שלא נבדק בעבר היא ההשפעה על רגישות לאינסולין.
מי חשב על זה בעבר?

במחקר נבדקו הבדלים ברגישות לאינסולין בעכברים בסביבה של 20 ובסביבה של 30 מעלות.

מסתבר שהרגישות לאינסולין היתה גבוהה יותר בטמפרטורה של 20 מעלות.

יום שישי, 18:51
ד"ר יואל טולדנו

זרקור נוסף על הגיל המבוגר מחוקרת צעירה נוספת:
צום לסירוגין- מה תפקידו במבוגרים מעל גיל 65?
Time restricted eating=TRE

1. רקע:
זהו פרוטוקול דיאטה פופולרי, שמוכר לנו היטב מהשנים האחרונות:
דיאטה של 8 שעות אכילה ו-16 שעות צום במהלך כל יממה.
יתרונות:
א. זו דיאטה יותר קלה מאשר צום יום כן יום לא בחלק משעות היממה לסירוגין, כי פשוט מסתכלים על השעון במהלך היום ומתחשבים ב-8 שעות האכילה "שמותר" לאכול באותו יום.
ב. זה מאפשר הפחתת משקל ו-adherence גבוה.
ג. זה גורם ירידה לא מכוונת של 20 אחוז בצריכה קלורית.
ד. הבטיחות גבוהה. חשוב רק לוודא שלא תהיה הפרעת אכילה.

מה עם תוצאים מטבוליים בסוג כזה של דיאטה?
א. יש ירידת ל"ד סיסטולי.
ב. אין כל כך שינוי בשומני דם.
ג. לא ברור עדיין אם יש שיפור גלוקו-רגולטורי.

הבעייה היא שבמקביל לכל דיאטה קיים סיכון לירידת מסת שריר.
וכמובן ל-weight regain. שחלקו קשור בירידת הוצאה אנרגטית שגם קשורה מצידה למסת שריר.

2. אז הרציונל של המחקר:
האם אימוני תנגודת, שיובילו שיפור מסת שריר, במקביל לדיאטה הנ"ל, נוכל לשפר מצב מטבולי וקוגניטיבי באדם המבוגר?

3. שיטות:
השוואה בין הדיאטה TRE עם ובלי אימוני התנגדות (אימון אנאירובי, resistance).
גוייסו משתתפים בגיל 50-85 שנה.
רמת BMI של 25-50
מצב של טרום סוכרת או תנגודת לאינסולין, אבל לא גוייסו חולי סוכרת.

4. ממצאים ומסקנה:
היתה ירידת משקל משמעותית בכל הקבוצות.

מעבר לירידת המשקל הכללית, בכל הקבוצות היתה ירידת מסת שומן.

ורק בקבוצת אימוני ההתנגדות היתה עלייה במסת שריר.

בקבוצה של דיאטה עם אימוני התנגדות אכן היה שיפור מטבולי משמעותי: ברגישות לאינסולין וכן שיפור רמת סוכר בצום.

לגבי תפקוד קוגניטיבי- כנראה שנה הבאה יוצגו הממצאים.

יום שישי, 18:45
ד"ר יואל טולדנו

אם נחליף דיאטה לאחר ירידת משקל של מספר חודשים, האם נוכל לרדת עוד במשקל?
מה אתם אומרים?

הציג חוקר תזונה צעיר מאוניברסיטת סטנפורד.

1. רקע:
ידוע כבר, שככל שיורדים במשקל עם דיאטה, יש עלייה בתיאבון וירידה ב-energy expenditure

2. בלי קשר לדיאטה, מה שחשוב כנראה להפחתת משקל זה הדבקות בדיאטה- adherence ולא ההרכב של הדיאטה.

3. בכל דיאטה שלא מבצעים, אנו מכירים שלב ראשוני של ירידת משקל ואז שלבשני של פלאטו-diet fatigue ובסוף שלב שלישי של weight regain

4 אז מה יקרה אם לאחר ירידת משקל עם דיאטה מסויימת נעבור לדיאטה אחרת?

5. המחקר:
בוצעה אנליזה של מחקר Parent study של גרדנר שפורסמה בשנת 2016.

ההתערבות:
מעבר מדיאטה דלת פחמימות לדיאטה דלת שומן או להיפך.

חשוב לציין שלא היתה הגבלה קלורית.
לא היתה תקופת wash out בין הדיאטות.

גוייסו 42 משתתפים. שני שליש נשים.

6. ממצאים ומסקנה:
עדות עקיפה ל-adherence עם כל דיאטה היתה עליית רמת כולסטרול LDL עם דיאטה דלת פחמימות וירידה עם דיאטה דלת שומן.
היתה ירידת משקל עם כל סוג דיאטה מ- 95-100 ק"ג ל-87-90 ק"ג.
והכי חשוב!!-
כאשר מבצעים switching של דיאטה, לא הוכחה ירידה נוספת במשקל.

המחקר הזה זכה בפרס מתוך מספר אבסטרקטים שהוצגו במושב.
תיכף אפרט לגבי המחקר השני שזכה בפרס באותו מושב.

יום שישי, 18:31
ד"ר אסף בוך

מושב על השמנה וירידה במשקל בגיל השלישי:

ירידה במשקל שאינה רצונית קשורה בעלייה בתמותה בעוד שירידה רצונית לא קשורה.
מטא אנליזות שעשו את ההפרדה הראו זאת.

יש משמעות פרוגנוסטית לcycling במשקל בקשישים- תופעה שעשויה להיות קשורה בסיכון מוגבר לירידה תפקודית

עד כאן מחקרים תצפיתיים

יש 3 מחקרי התערבות ארוכי טווח יחסית מפורסמים בירידה במשקל בקשישים:

1. Tone
2. Diabetes prevention trial
3. Look ahead trial

שוב מחקרים תצפיתיים שחלקם מוטמעים במחקרי התערבות:

Weight regain –
למרות שקורה בקשישים יכולה להישאר שארית אפקט חיובי למצב התפקודי. רוצה לומר- גם אם המצב התפקודי מורע לאורך זמן עדיין נשמר הבדל בין קבוצת המחקר לקבוצת הביקורת (הערה שלי – "זכרון/חותמת אפיגנטית/מטבולית").
אחד המחקרים שהראתה הוא HOPE STUDY.
העלייה החוזרת במשקל לא מתבטאת בהכרח בעלייה חוזרת במסה רזה או צפיפית העצם

קלינאים עדיין חוששים להמליץ על ירידה במשקל בקשישים בשל ירידה במסה הרזה, ירידה תפקודית.

יש קשר בין ירידה במשקל לירידה בצפיפות העצם ואף ראיות התערבותיות (בודדות) למשל מLOOK AHEAD שירידה במשקל קשורה בהיארעות מוגבת של שברים בקשישים.

מחקרי התערבות מראים ש:
1. תיסוף חלבון לרמה של לפחות 1 גר /קג
2. פעילות אירובית וכוח (או רק כוח)
3. תיסוף או הגברה של צריכת סידן (עד 1000 מג/יממה)

במקביל לירידה במשקל יכולים למתן את ההשפעות על ירידה תפקודית.

יום שישי, 18:25
ד"ר עידית דותן

סשן מעולה על רסטריקציה קלורית במבוגרים מעל גיל 65
—————————————–
הBMI האופטימלי במבוגרים עומד על סביב 27 מבחינת תמותה.

ירידה לא רצונית במשקל בגיל המבוגר קשורה בתמותה מוגברת וקומרבידיות. אבל…

ירידה מתוכננת במשקל ע"י רסטריקציה קלורית ופעילות גופנית מראה שיפור בתפקוד גופני, מהירות הליכה, גורמי סיכון CV, ארטריטיס וכאב, מדדי דלקת ועוד.

מה הבעיות ואיך נפתור אותן?

1. ירידה במסת שריר וסרקופניה – אכן בעיה. הדרך לשימור הוא תזונה עם כמות מספקת של חלבון, לפחות 1 גרם לק"ג ליום, אפילו הראתה מחקר שעדיף 1.2 גרם לעומת 0.8 גרם מבחינת שימור מסת שריר. בנוסף, פעילות גופנית אנאירובית או משולבת (אירובי ואנאירובי).

2. ירידה במסת העצם ושברים – אכן בעיה אמיתית. ירידה משמעותית במשקל נמצאה כקשורה בירידה בBMD ועליה בשברים (ירך, כתף, פלביס וזרוע). תוספי קלציום בשילוב עם פעילות גופנית אנאירובית או משולבת אירובית ואנאירובית מפחיתים איבוד עצם.
מצד שני, עליה חזרה במשקל לא משפרת באמת את מסת העצם, ומעלה רק כמחצית ממסת השריר שאבדה.

המסקנה: ירידה מבוקרת במשקל באנשים מבוגרים דווקא משפרת את בריאותם, כל עוד שומרים על תזונה נכונה עם כמות מספקת של חלבון ומשלבים פעילות גופנית אנאירובית או משולבת.

יום שישי, 18:17
ד"ר דרור דיקר

במבוגרים לא ברורה הגישה והיעד בהפחתת משקל והשפעה על תחלואה ותמותה.
מחקרים בעבר הדגימו עליה בתמותה בהפחתת משקל אולם החסרון הגדול היה שלא הופרדו נתונים מירידה במשקל מכוונת או לא כך שקשה להסיק מסקנות.
מה שברור כי סייקלינג וואריאבליות של משקל מעלים תמותה.
מחקרי ה TONE DPP ו look Ahed
מחקרים פרוספקטיביים המכילים שינוי הרגליי חיים שהוכיחו הפחתה בתחלואה בגילאים אלו.
במחקר ה LA למרות הפחתת המשקל שימרו את התפקוד הגופני בשל מכלול הפעילות שעשו.
מטאאנליזה של מחקרי צמצום קלורי לאחר 9 שנים הדגימו הפחתה במשקל שנשמרה כ 5% אבל בקבוצת ההתערבות הודגמה שמירה על היכולת הגופנית.
לפיכך ההנחה היום כי הפחתת משקל על ידי הגבלה קלורית בגיל המבוגר מובילה להפחתת תחלואה ולשיפור בריאותי.
הנקודות שיש להישמר מהם בהפחתת משקל בגיל הזה.
שבריריות בשל איבוד שריר
אוסטאופורוזיס
לפיכך
יש להגביר נטילת חלבון 1 גרם חלבון לק״ג
העשרת סידן.
שילוב פעילות אירובית ונוגדת כוח.
בעליה מחודשת במשקל רק 20% הינה רקמת שריר כך שהס״ה הינו פחות שריר
לסיכום
הפחתת משקל מונעת תחלואה קרדיווסקולרית, דלקת, מסייעת לשמירה על תפקוד גופני.
עליה חוזרת במשקל מעלה סיכום לסרקופניה!!

יום שישי, 17:15
ד"ר עידית דותן

אדפטציה מטבולית
——————————
ירידה במשקל בתוכנית של 8 שבועות, עם ארוחות מוכנות, ולאחר מכן עליה חזרה, כמודל לאקורדיון של ירידה במשקל. האם משפיע על מטבוליק אדפטיישן?

התוצאה:
ירידה במשקל של 3 ק"ג ועליה בדיוק חזרה. הירידה במסת השומן ובFFM כקבוצה: ירדה ועלתה. אדפטציה מטבולית – ירידה ולאחר מכן חזרה לבסיס.

המטופלים חולקו ל3 קבוצות: כאלה עם עליה בBMR, ללא שינוי בBMR וירידה בBMR בסוף התקופה.

לגבי הקבוצה עם הירידה בBMR: לא היה הבדל בירידה במשקל או במסת השומן בהשוואה לקבוצות האחרות. אבל בקבוצה עם הירידה בBMR, ניתן היה לראות ירידה משמעותית יותר בFFM ואח"כ עליה לבסיס בשלב השני של הניסוי.

המסקנה: הפלוקטואציות בFFM מגבירות את תופעת האדפטציה המטבולית, וגורמות לה להשאר משמעותית גם אחרי עליה חזרה במשקל, גם בהתערבות של ירידה קלה במשקל לאורך תקופה קצרה. והשאלה שנשארה פתוחה: האם שימור FFM בזמן הירידה במשקל יכול למנוע אדפטציה מטבולית?

הוצגו תוצאות של תוכנית ירידה במשקל שנמשכה 12 שבועות , כאשר המשתתפים חולקו ל2 קבוצות:
קבוצה רגילה (1) וקבוצה שעברה פנוטיפיג של ההשמנה והתאמה של התוכנית (2).

אחרי 12 שבועות, קבוצה 1 ירדה קצת יותר מ4% ממשקלה וקבוצה 2 כ8%. מעל 50% מקבוצה 2 ירדו מעל 5% ממשקלם.

נמצאו מספר הבדלים בין הקבוצות אחרי 12 שבועות –
בקבוצה 2 היתה האטה בהתרוקנות הקיבה לעומת קבוצה 1 שהיתה דווקא האצה. בקבוצה 2 היתה ירידה פחות משמעותית בBMR, וכמו כן, קבוצה זו סבלה מפחות חרדה ואכילה רגשית בסוף המחקר.

ושוב הדגש – גם בטיפול בהשמנה חשוב מאוד להתאים את הטיפול למטופל. רפואה מותאמת אישית!!!

יום שישי, 3:54
פרופ' יעל לבנטל

שינה והשמנת יתר

חסך שינה גורם לעלייה באכילה – במחקרים מסוימים תוספת של 250 קילוקלוריות ליום! נמצא שזה בעיקר בשל גירוי מוגבר באזורים מוחיים של reward (ב-fMRI) ולא מעלייה בהורמוני רעב.

מחקרי Llifestyle לירידה במשקל הראו שאנשים שישנו פחות ירדו פחות במשקל ואף נטו לאבד ffm ולא את רקמת השומן. וריאביליות גדולה בשינה במהלך השבוע, כמו אלה שמשלימים שעות שינה בסופ"ש, כנראה גם בקורלציה הפוכה עם ירידה במשקל בדיאטות.

מחקרים קטנים שבהם האריכו את זמן השינה הצליחו להראות שיפור במדדי הרעב והתשוקה למתוקים אך ללא שינוי במשקל.

מחקר קטן שהאריך את השינה של מתבגרים עם ג"ס מטבולים ב-54 דקות למספר שבועות הראה שיפור ב-homa IR וכן Matsuda index.

בגלל הקשר בין שינה להשמנה, חשוב לתשאל באנמנזה על משך ואיכות השינה. המרצה האחרון הציע שאלון קצר של 6 שאלות. לא ברור לי כמה מתוקף. Chaput Prev Med Rep2019 למי שמעוניין.

יום שישי, 3:16
ד"ר נגה מינסקי

Sadaf Farooqi (TOS award genetics talk):
Leptin-melanocortin pathway: Leptin stimulate PMOC neurons to promote POMC cleavage to a-MSH, which binds MC4 receptor and suppresses appetite
Loss of function in MC4R associated with dominantly inherited obesity.

Heterozygous mutations in MC4R present in 5% of severely obese children, and 1-2% of obese adults.
1% of children with severe obesity have GNAS mutations, which impair interactions with MC4R. No distinctive features associated with PHP/AHO this may be because these are missense rather than frameshift mutations. Some of these children may also have short stature or abnormal thyroid
tests.

MC4 signaling encourages carb over fat intake, so people with MC4R prefer fat over sweet meals.
MC4 signaling also involved in regulation of blood pressure (sympathetic tone): agonist increases blood pressure. Mice lacking leptin or leptin receptor do not get high blood pressure since there is no melanocortin signaling.

UK biobank data (Lotta et al, Cell 2019): MC4R gain of function variants protect from obesity and diabetes, and these are also common variants. Homozygotes for this variant prolongs receptor functioning, and have half the risk for obesity/T2DM.

Human serotonin 2c receptor mutations associated with obesity and anxiety (social anxiety and behavioral problems). There are several genes associated with obesity and different behavioral traits because the hypothalamus connects to many areas in brain to regulate behavior. These group of behaviors are all innate/essential for survival: affect feeding, reproduction, fear, defensive response to threats, socialization, and arousal.

יום שישי, 2:09
ד"ר עידית דותן

טיפול מכוון להפחתת אכילה הדונית

ידוע שאכילה מוגברת של מזונות עתירי שומן וסוכר ללא קשר לרעב גורמת להשמנה. האם ניתן להתערב במעגלי ה-reward האלה ולהפחית אכילה הדונית?

פפטיד ה-NMU נוירומנדין U פועל ב-CNS. ביטוי יתר גורם להיפופגיה ולרזון. KO גורם להשמנה. הרצפטור הוא GPCR שנמצא ב-PVN וב-DRN.

נוירוני PVN שולחים שלוחות לנוקלאוס אקומבנס הקשור בהתמכרויות ובחיזוק אכילת אוכל עתיר שומן וסוכר.

ממצאים ומבט לעתיד:

1. דיכוי ה-PVN, ע"י דיכוי הרצפטור NMUR2, מדכא מוטיבציה לאכול אוכל עתיר שומן וסוכר דרך השפעה על הנוקלאוס אקומבנס.

2. מולקולות קטנות שהן אגוניסטים ל-NMUR2 יכולות להוות טיפול תרופתי פוטנציאלי לירידה במשקל בכלל ובמסת השומן בפרט.

יום שישי, 1:57
ד"ר נגה מינסקי

Yanina Pepino (U-Illinois): Sweet taste pleasantness (hedonic pathway) higher in obese than non-obese.

After RYGB/SG in humans, there is reduced sweet taste pleasantness initially due to enhanced satiety aversion to sucrose.

This effect appears to be extinguished > 2 y post-SG based on preliminary data. However, post-prandial satiety > 2 y post-SG is greater than controls with same BMI who have not undergone bariatric surgery.

יום שישי, 1:41
ד"ר נגה מינסקי

Randy Seely (U-Mich) (Main ref= Shin, Cell Metab, 2022)

Bariatric surgery works by changing enteroplasticity rather than by affecting glp1 or ghrelin, since surgery works in knockout mice.

Gut has 2 functions: barrier/protection vs. nutrient absorption. Omnivores need to be able to change over time=enteroplasticity. Food is emptied quickly to intestine and body acts to increase barrier/protection and reduce nutrient absorption.

After bariatric surgery there is a healthier microbiome, with more lactobacillae that make more lactic acid. This promotes upregulation of Reg-3-gamma (Reg3g) in the small intestine.
Reg3g promotes barrier protection over absorption, making the gut less permeable.

Mice deficient in Reg-3g: fat mass not reduced at 8 weeks after VSG as opposed to WT mice!

These animals also don’t have post-prandial insulin rise compared to WT.

Inulin=soluble fiber that increases reg-3g and this reduces post-prandial glucose rise, but not in reg3g KO mice.
Reg3g also appears to function as a hormone: when given peripherally improved glucose tolerance, increased insulin secretion and reduced fat mass.

יום שישי, 01:03
ד"ר הדר מילוא

ליפודיסטרופי ולפטין

סיפור שהתחיל בפרופסור שהקשיב לסטודנטית שלו, שהציעה לטפל במטופלת עם ליפודיסטרופי בלפטין מתוך הבנה שבהעדר רקמת שומן, ישנה גם רמת לפטין אנדוגני נמוך.

לפטין אז היתה תרופה שניתנה באופן מחקרי להשמנה ומתן התרופה לליפודיסטרופי היה כמובן קונטראינטואיטיבי.

הפרופסור הקשיב ומתן הלפטין גרם להטבה משמעותית בתמונה הקלינית: ירידה בטיריגליצרידים, ירידה ב-A1C ושיפור בשומן תוך כבדי. מתן לפטין הפחית עמידות לאינסולין גם בשרירי השלד וגם בכבד. בנוסף, הוא הפחית תאבון וצריכה קלורית בחולים עם ליפודיסטרופי וע״י כך הפחית את הצטברות השומן הכבדי.

בשנת 2014 ה-FDA אישר מתן מטרולפטין לליפודיסטרופי תחת אזהרה שאין לטפל במטופלים עם נוגדנים ללפטין (אקסו או אנדוגני) ובמטופלים עם לימפומה. החלק הפחות חביב בנושא הוא מחיר התרופה – כמיליון דולר לשנה למטופל.

דברי הסיכום היו שכדאי למורה להקשיב לתלמידיו ותמיד כדאי לשמור על ראש פתוח.

יום שישי, 0:21
ד"ר ברוריה טל

קצב מטבולי יורד בטרימסטר ראשון של ההריון ועולה בטרימסטר שני. בהתאם מומלץ להפחית צריכת אנרגיה טרימסטר ראשון ובשני אפשר להגביר מעט את צריכת המזון

באדיבות ד"ר הדר מילוא – מאמרים הדנים בשינויים בהוצאה אנרגטית בהריון והמלצות תזונתיות:

למאמר הראשון
למאמר השני

יום חמישי, 22:15
ד"ר יואל טולדנו

כיצד שינוי בתזונה עשוי לתרום לגמישות העורקים, וכך אולי אפילו להפחית סיכון ל-CV?

פוסטר, המציג מחקר בהובלה של חוקרת התזונה ד"ר ברוריה טל וד"ר מריאנה ירון ממרכז סגול להשמנה מטבולית/ מכון אנדוקריני רפואי סוראסקי תל אביב.

מחקר זה נמשך שנה ב-69 משתתפים/ות בגיל ממוצע בגיל 53 עם BMI ממוצע 34, עם תסמונת מטבולית.

כולם טופלו בדיאטה ים תיכונית עשירת חלבון (בממוצע 1.2 גרם/ק"ג, דהיינו עשירה בדגים/ עוף/ מוצרי חלב), מותאמת אישית.

הממצאים העיקריים:
1. ירידת משקל כעבור שנה בממוצע 9%.

2. היתה ירידה ברמת ADMA (אסימטריק דימתיל ארגינין) בדם, ואז במקביל היתה עלייה של של חומצת האמינו L – ארגינין בדם, שידוע כפקטור של וזודילטציה. כמו כן ירידה ברמת אינסולין בדם.

3. מבחינה קלינית, היה שיפור במדדים שונים של תפקוד אנדוטליאלי של העורק הברכיאלי, המפשעתי והקרוטיד, כולל ירידה בעובי אינטימה של הקרוטיד.

מה המשמעות?
זו עשויה להיות עדות עקיפה ליתרון של דיאטת הרזיה ים תיכונית, עשירת חלבון, בשיפור סיכון CV.

יום חמישי, 21:16
ד"ר מיכל כשר-מירון

השמנה וממאירות אנדומטריום

Endometrial cancer עם קשר חזק מאוד להשמנה
BMI 30-35 – סיכון פי 2.6 בהשוואה למשקל תקין
BMI מעבר ל-35 – סיכון פי 5 כמעט!

בעשורים אחרונים עלייה חדה בהיארעות שמיוחסת למגיפת ההשמנה.
עלייה גם במקרים בקרב נשים צעירות – במרפאות רואים גם בנות 20. גיל מופע ממוצע 60+
סוג 1 – ממאירות אנדומטרואידי, השכיח, קשר לחשיפה לאסטרוגן.
סוג 2 – ממאירות נון אנדומטרואיד:
Serous, sarcoma, clear cell carcinoma
אלה עם פרוגנוזה גרועה יותר, יותר אגרסיבי והישנות מקומית

השמנה קשורה בסיכון מוגבר עם שני הסוגים הללו, בעיקר עם הראשון והקשר לאסטרוגן ועמידות לאינסולין, מופע בגילאים צעירים יותר וגם תוצאים גרועים יותר.

הועלתה שאלה לגבי אוכלוסיית נשים אפרו-אמריקאיות שמתייצגות עם סרטנים אלימים יותר, עמידות גבוהה של הגידול לכימותרפיה ושיעור גבוה יותר של הישנות ושרידות נמוכה. האם הדבר נובע משיעור השמנה בקרב AA ואי שוויון בגישה לרפואה (access to healthcare)?

באמצעות אפיון גנטי הראתה כי הגידולים בקרב אוכלוסיית ה-AA הם עם פרופיל גנטי שונה, אלים יותר, יותר מוטציות ו-copy number alterations, כך שיש כאן כפי הנראה אינטראקציה של מספר גורמי סיכון: השמנה, באינטראקציה עם גנטיקה, וגם limited access
to care.

לא דובר על סקרין, לא דובר על השפעת ירידת משקל או שומן ויסרלי

יום חמישי, 20:23
ד"ר דן אויירו

מוצג RCT על שימוש ב-Contrave (נלטרוקסון ברופריון) ל-BED (הפרעת אכילה בולמוסית, כפי שפירטה לפני ד״ר דותן)

קיימת רק תרופה אחת שמאושרת על ידי ה-FDA בהתוויה זו – ויואנס.
טיפולי פסיכותרפיה מסוימים יכולים לסייע להפחתת הבולמוסים, אך אינם משפיעים על ירידה במשקל.

המחקר הינו מחקר RCT של 16 שבועות של קונטרייב אל מול פלסבו.
התוצאים שנבדקו היו משקל ואירועי בינג׳. הוצאו מהמחקר מטופלים עם התוויות נגד לקונטרייב וכן מטופלים עם אנורקסיה בעברם/ן.

במחקר השתתפו 136 מטופלים, 82% נשים, גיל ממוצע 46, BMI ממוצע 37, מס׳ אירועי בולמוס ממוצע של כ-19 אירועים לחודש.

המטופלים נחלקו לקבוצות – פלסבו, קונטרייב, טיפול התנהגותי + פלסבו, טיפול התנהגותי + קונטרייב.

רמיסיה של אירועי בינג׳ היתה גבוהה ביותר בקבוצה של שילוב קונטרייב עם טיפול התנהגותי. לא היה הבדל משמעותי בין טיפול התנהגותי בלבד לבין טיפול בקונטרייב לבד.

הצלחה בירידה של לפחות 5% במשקל הודגמה בכשליש מהמטופלים עם הטיפול המשולב (קצת פחות במטופלים שטופלו רק בקונטרייב) – ירדו במשקל 5.7% ו-4.4% בהתאמה.

הסיכוי להגיע לרמיסיה היה כפי 2 בקבוצת הקונטרייד לעומת הפלסבו (לציין כי דומה לטיפול בויואנס).

ד"ר דותן: לדברי הדובר, חשוב להבין מהו סוג המטופלים. אמנם אין כאן ירידה היסטרית במשקל, אבל יש רמיסיה של המחלה הפסיכיאטרית. מבחינתו, במטופלים שלו, גם העדר עלייה במשקל היא ניצחון, לא כל שכן ירידה מסוימת במקביל לרמיסיה.

יום חמישי, 20:15
ד"ר יואל טולדנו

ממשיכים לרגש….

פרספקטיבה של מטופלת עם השמנה: רשמים של מטופלת שהוזמנה לדבר במושב על האכילה והרגש – יומן אישי נוגע ללב

היא נולדה כבת בכורה בויסקונסין, ולכן ככל ילד בכור, היתה לה נטייה להגיע לכל יעד, לפרפקציוניזם.

היא הצליחה עם הכל בחייה המוקדמים, למעט הפיל שבחדר, וזה היא עצמה – המשקל שלה. היתה לה השמנה, קראו לה בשמות – את גודל פלוס, chubby וכל העלבונות שאפשר לדמיין.

תוך כדי ההרצאה היה ברור שהיא נרגשת ועומדת לבכות.
כבר בכיתה ו' פנתה לאמה בשאלה של משקל גבוה. כעבור מספר שנים ביצעה דיאטה ראשונה עם ירידת משקל רצינית, ואז חשה מצד אחד מצויין, לפחות כלפי חוץ, אבל מצד שני הופיע דיכאון, כי נלחמה כל הזמן בגוף שלה כדי לשמור על המשקל, והדברים נעשו קשים יותר ויותר.

ואז היו שני הריונות ועלתה המון במשקל, ואז החליטה שוב לרדת במשקל. בהמשך, הפכה להיות weight loss blogger והרגישה שהנה הנה מגיעה ההצלחה, היא הרי הבת הבכורה… ושוב הגיע האויב.

הסתבר לה, שהיא עשתה אנטרנליזציה של ה-bias, של הסטיגמה. זה מופיע בכל פינה אליה היא מגיעה, לכל חדר שאליו היא נכנסת, לשירותים ציבוריים, למטוס.

וחשה גם עלבון אדיר מהשפה שמדברים אליה; חשה כל הזמן ש Our body need not to be here, ואז היא הבינה שהמונח של ניצחון או כישלון הוא האם הצלחת לרדת במשקל או שעלית במשקל, בהתאמה.

רק אחרי שנים, בעצם כשהגיעה לכנס רפואי, הבינה שיש לה מחלה כרונית פרוגרסיבית relapsing. הבינה ש"המשקל שלך הוא לא אשמתך", "זה הרבה יותר מורכב ממה שחשבת", "לא מדובר רק במונחים של הצלחה או כישלון".

והיא ממשיכה בדמעות לרגש את כולנו, ולקראת הסוף, יש אופטימיות, היא פיתחה דרכים להתגבר על ה-bias

היא קוראת לכולנו, לחברה בכלל ולצוות הרפואי בפרט, לשרש את הסטיגמה!

יום חמישי, 20:15
ד"ר עידית דותן

Binge eating

הגדרה: אכילה של כמות גדולה של אוכל וגם תחושה סובייקטיבית של היעדר שליטה.

מבחינה התנהגותית (3 מתוך 5 קריטריונים):
אכילה מהירה
אכילת כמות גדולה כשלא רעבים
אכילה עד תחושת אי נוחות
אכילה לבד בגלל מבוכה
תחושת גועל/ דיכאון/ אשמה

אין אנורקסיה או בולמיה

תדירות של לפחות פעם בשבוע, לפחות 3 חודשים

פעמים רבות לא מזוהה ולכן לא מטופל

טיפול: CBT או IPT, יעיל
תרופה יחידה מאושרת: ליסדקסאמפטמין=ויואנס

יש עדות ש-BWL – Behavioral weight loss
יעיל כמו CBT ו-IPT יחד עם ירידה במשקל

(המשך יבוא מדן…)

יום חמישי, 19:53
ד"ר יואל טולדנו

הרגש, הרגש, הרגש… כאשר האכילה והרגש נפגשים
"Let's deal with food …"

Maladaptive eating

1. כידוע, קיים עומס פסיכולוגי אדיר להשמנה, מבחינות שונות ומגוונות, למשל שינה, מיניות.

2. כמה עובדות חשובות:
מסתבר ששליש עד שני שלישים מאוכלוסיית מנותחים בריאטריים סבלו לפחות פעם אחת בחייהם מפתולוגיה פסיכיאטרית!!! איזו פתולוגיה? באחד המחקרים, מצב של הפרעת חרדה שכיח יותר מהפרעה של מצב רוח.

יש עלייה מסוימת בשכיחות התאבדויות שנתיים אחרי ניתוחים בריאטריים.

הוזכר מצב חשוב של הפרעת אכילה – binge eating disorder.

3. קיים קשר בין תוצאות אחרי ניתוחים בריאטריים לבין פסיכופתולוגיה, הפרעות אכילה ואימפולסיביות.

מה מנבא ירידת משקל משמעותית?
אבחנה פסיכיאטרית לכשעצמה באופן כללי לא משפיעה לעומת אדם ללא הפרעה פסיכיאטרית.

באופן מפתיע, הפרעת binge דווקא ניבאה ירידה גדולה יותר במשקל.
מנגד, אימפולסיביות ניבאה ירידה קטנה יותר.

4. דגש חשוב: בכל ביקור במרפאה לבצע הערכה של סטטוס פסיכוסוציאלי ו-functioning.

נדרש שיפור רב לגבי נקודה זו בקרב המטפלים!

5. פורט הטיפול בהפרעות אכילה ומצב רוח, mood, כולל שינוי אורח חיים, טיפול התנהגותי.
הוזכרה גישה חשובה: Acceptance behavioral therapy – ללמד את המטופל לא להיות שלילי עם כל פעולה שהוא מבצע ועלולה להכשיל אותו בהפחתת משקל, אלא לעתים לקבל אותה בהבנה.

6. עקרונות הייעוץ להפחתת משקל:
להשתמש בשפה נכונה.
לבנות אמון.
ללא שיפוטיות.
הקשבה רפלקטיבית.

לסיכום, חשוב לנו המטפלים להכיר את הנקודות הנ"ל של הטיפול והייעוץ באכילה מלאדפטיבית כדי לתת טיפול הולם לא שיפוטי.

יום חמישי, 19:49
ד"ר דן אויירו

נתוני עולם אמיתי על בטיחות קרדיווסקולרית של פנטרמין

יש שני מחקרים מ-2019 מתוך נתוני חב׳ ביטוח ונתוני EHR שאינם מספקים נתונים חד משמעיים.
בוצע מחקר מקרה-ביקורת שהיה בגישת self-control מתוך ההנחה שהטיפול בפנטרמין הוא לרוב קצר מועד והשפעות הפנטרמין הינן קצרות מועד.

התוצא העיקרי שנבדק היה 3pMACE (אוטם לבבי/CVA/תמותה CV בבי״ח). במקביל, השוו בקוהורט את החשיפה לפנטרמין לעומת חשיפה לתרופות AOM אחרות.

אותרו 406 מטופלים עם אירוע MACE וחשיפה לפנטרמין בתקופה שקדמה לכך.

בניתוח מורכב שכולל את רכיב הזמן והחשיפה, לא נמצא קשר משמעותי (OR 0.97 עם רווח בר סמך רחב). כלומר, כנראה שלחשיפה קצרה לפנטרמין אין קשר לאירועי MACE שנבדקו.

יום חמישי, 19:29
ד"ר דן אויירו

טיפול ב-Dual agonist של GLP-1 + Glucagon של BI במטופלים עם T2D 
השפעת המולקולה הוצגה גם ב-EASD בהקשר של הפחתת A1C.
מחקר פאזה 2 של 16 שבועות בו בדקו:
1. האם יש השפעה למינון בו מתחילים את הטיפול (0.3 מ"ג / 0.6 מ"ג)
2. האם טיטרציה איטית משפרת את הסבילות
3. בדיקת המינונים השונים

המחקר הוא מחקר RCT שכלל 411 מטופלים עם סוכרת ו-BMI 25-50. המטופלים חולקו רנדומלית לקבוצות המינון השונות, לפלסבו או לסמגלוטייד 1 מ"ג.

ה-A1C הממוצע היה 8.1 עם BMI ממוצע סביב 34.

מינון של 1.8 מ"ג הביא לירידה של כ-1.88% ב-A1C ולירידה של כ-6.6% במשקל.
טיפול ב-1.8 מ"ג פעמיים בשבוע הביא לירידה של כ-9% במשקל (ב-16 שבועות).
מבחינת התחלת הטיפול – התחלה במינון נמוך יותר היתה נסבלת יותר.
טיטרציה מתונה יותר היתה נסבלת יותר מבחינת ת״ל GI.

יום חמישי, 19:10
ד"ר עידית דותן

סרוטונין ותיאבון

ידוע שלסרוטונין השפעה מיטיבה על תיאבון. הבעיה: יש המון רצפטורים ברקמות שונות שמייצרים אפקטים סיסטמיים שונים.

בעבר היתה תרופה בשוק, לורקסין, שכוונה ישירות ל-HTR2c. התרופה הוסרה משימוש בשל עלייה בסיכון לסרטן. הסיכון היה משמעותי סטטיסטית, אולם עדיין נמוך ביותר.

המרצה בדק השפעה של טריפטאנים, שקיימים בשוק לטיפול במיגרנה, על משקל ומאזן סוכר בעכברים.

לסומאטריפטאן יש השפעה טובה על 5HTR1b, עם ירידה יפה במשקל ושיפור מאזן הסוכר. ההשפעה היא דרך קשירה לרצפטור G אינהיביטורי על תאי AgRP ועיכוב שלהם. כך מתגברת תחושת השובע המתווכת ע"י MC4R.

יש השפעה מקבילה גם על HTR2c, ההשפעה דרך pathway אחר.

לסיכום, נראה מבטיח – תרופה בטוחה שקיימת בשוק. בינתיים, ההוכחות בעכברים בלבד.

יום חמישי, 18:34
ד"ר יואל טולדנו

"הזריחה" הדיגיטלית: אז מהו באמת העתיד של טלמדיסין/ טלרפואה?

הרצאה מאת Michael Perri

1. האמצעים השכיחים בטלרפואה:
טלפון – האמצעי הוותיק ביותר.
וידיאו.
אינטרנט.
טלפון חכם.

2. סינכרוניות:

הביקור יכול להיות סינכרוני:
אודיו בלבד.
וידיאו עם אודיו.
אפליקציות של בריאות.

הביקור יכול להיות א-סינכרוני:
הקלטות – של הדרכות למשל.
ניטור מרחוק.
מסרונים ומיילים.

3. איך להעריך את היעילות של טלרפואה בנוגע להשמנה?
קיימות מספר אפשרויות:
מידת ירידה במשקל.
או שיעור הגעה ליעד הפחתת משקל משמעותי של 5% או 10% לפחות.
או יעד שנקרא in person treatment – למשל קביעת יעדים אישיים למטופל בגישה קוגניטיבית: כמה קלוריות פחות תאכל, כמה פעילות גופנית תבצע, כמה תרד במשקל, איך נמשיך את המעקב בצורה רציפה.

4. הטיפול ההתנהגותי בהשמנה:
א. קובעים יעדים למטופל עם השמנה.
ב. המטופלים ממשיכים ניטור עצמי.
ג. הערכה של צוות רפואי.
ד. ואז מחליטים מה לחזק בטיפול ועל מה לוותר.

5. קיימת בעיה של פערי טיפול רפואי באוכלוסיה כפרית לעומת עירונית.
לכן, טלרפואה יכולה לסייע בהפחתת פערים אלה

> הוצגה סדרת מחקרים של טיפול התנהגותי בעזרת טלרפואה באוכלוסיה כפרית.
> הוכחה יעילות של ביקור בעזרת טלרפואה בהפחתת ושימור משקל לעומת ביקור פרונטלי פנים אל פנים במרפאה.
> ביצוע טלרפואה עם קבוצות של מטופלים היה יעיל לעומת ביקור אינדיבידואלי מול המטופל היחיד הבודד.

> יעילות הפחתת משקל השתפרה כאשר:
א. הביקור הוא סינכרוני לעומת א-סינכרוני.
ב. יש קשר שוטף של המטפל עם המטופל.

6. לסיכום, מה הן ההזדמנויות לעתיד?
שיפור גישה – access לטיפול הרפואי.
שיפור טיפול – specialized
נוחות הטיפול.
בטיחות.
כדאיות (עלות-תועלת – cost effective).

מה הם האתגרים?
חסרה עדיין עדות אמפירית!!!
חסרים מחקרים.
אין מספיק שוויון בין אוכלוסיות שונות בגלל קשיים טכנולוגיים – health equity.
יש ממש בורות דיגיטלית בפלח של האוכלוסיה – digital litercy

מה הם הצרכים הקליניים?
צוות רפואי מיומן.
שינוי פרוטוקולים של טיפול להשמנה בהתאמה לעידן הטלרפואה.
הכנת המטופלים לכך שאפשר "להרוויח" מטלרפואה.

מה הם הצרכים המחקריים?
נדרשות קבוצות מחקר גדולות יותר.
נדרש זמן מחקר ארוך יותר משנה.
נדרשים מחקרים מבוקרים אקראיים.
נדרשים מחקרים שיראו dose response.
יש לזהות קבוצות שיגיבו יותר לאמצעי מסוים של טלרפואה.
נדרשים גם מחקרי עולם אמיתי.
חשובים מחקרי cose effectiveness.

מה יכול לקדם/ להגן על טלרפואה?
שגם המטופלים ידחפו מצידם לכיוון של טלרפואה.
לתגמל כמו שצריך את הצוות המטפל על טלרפואה.
לשפר digital ecosystem כך שטלרפואה תהיה מסונכרנת בזמן אמיתי עם מה שקורה עם המטופל. למשל, ניטור של מדדיו בו זמנית עם הביקור הדיגיטלי.

הזריחה רק החלה, אנחנו ממש בדמדומי זריחה, יש עוד הרבה מה לעשות עד שנגיע לזריחה המלאה!

יום חמישי, 18:11
ד"ר הדר מילוא

השפעת פעילות גופנית על המרכיב הדלקתי של רקמת השומן:

מאחר שהשמנה היא מחלה אינפלמטורית ורקמת השומן היא רקמה המפרישה אדיפוקינים, נשאלה השאלה האם פעילות גופנית תשנה את אופיה של רקמת השומן.

הוצגו מספר מחקרים על עכברים עם השמנה בהם נראתה ירידה בביטוי של סמני דלקת, עלייה בביטוי גנים הקשורים במטאבוליזם של גלוקוז ושינוי ממשי של מבנה רקמת השומן גם במאקרו וגם במראה המיקרוסקופי. ניתן דגש על כך שלא מדובר בשינוי במשקל או בנפח רקמת השומן אלא דווקא באיכותה ועל כך שבעקבות פעילות גופנית הופכת רקמת השומן לפחות דלקתית.

יום חמישי, 18:00
ד"ר מאיה איש שלום

במטופלים עם השמנה היפותלמית על רקע למשל פרדר וילי, או בדוגמה שנתנו בכנס של מטופלת לאחר ניתוח של מאקרואדנומה הפופזרית עם פגיעה משנית היפותלמית בגלל ההיפרפגיה, מומלץ להיזהר מניתוח בריאטרי כי הם אוכלים ולא מגיעים לתחושת שובע ויכולים להביא לאיסכמיה של הקיבה.

פגיעה היפותלמית בעקבות ניתוח עלולה לגרום להיפרפגיה משמעותית יותר בהשוואה לתסמונת פרדר וילי. דווקא התערבות התנהגותית שבה מגבילים כמות מזון ואוכלים בשעות מסודרות עוזרת כי המטופלים מחכים לשעות הידועות וזה נותן להם שקט נפשי. יש הוכחות ליעילות של אנאלוגים לGLP-1 בהשמנה היפותלמית דרך השפעתם על גזע המוח ככל הנראה.

יום חמישי, 17:35
ד"ר יואל טולדנו

ה-Telemedicine בעולם ההשמנה: כיצד היא "זרחה" והאם היא "תשקע"?

כידוע ההשמנה היא מגיפה, אבל זו מגיפה לא זיהומית, בניגוד למגיפת הקורונה הזיהומית, שעברה עלינו בשנים אחרונות. כיצד תוכל מערכת הבריאות להתמודד עם מגיפה כזו? האם טלמדיסין תהיה הפתרון?

בואו נתחיל:
מה ההבדל בין טלמדיסין ובין Tele-Health?

בטלמדיסין יש קשר בין מטפל למטופל, כאשר שניהם נמצאים במקומות גיאוגרפיים שונים. המונח Tele-health הוא רחב יותר, ולא נוגע רק ליחסי מטפל-מטופל.

1. טלמדיסין עוזרת להתמודד עם מחסומים לטיפול בהשמנה

דוגמאות:
מפחיתה no show למרפאות.
מגבירה גישה ליותר אנשים – access.
מעלה בטיחות הטיפול כי אין צורך בחשיפה פנים אל פנים.
מעלה דבקות בטיפול ומעורבות.
מפחיתה הוצאות נסיעה וחניה.
משפרת נגישות לחולים עם בעיות של מוביליות.
מפחיתה סטרס בגלל סטיגמה.
מקלה על עבודה בקבוצות.

מגבלות:
צרכים טכנולוגיים.
יש להדריך המטפלים.
קשה למדוד סימנים חיוניים לבדיקה גופנית.
קשה להדריך תרופות בהזרקה.
אין מספיק גישה למעבדה.

2. האם טלמדיסין עומדת בקווי ההנחיה לטיפול בהשמנה?

אפשר לבצע האנמנזה בקלות.
אם יש קושי עם ביצוע בדיקות המעבדה – אפשר לבצע בבית.
יש טכנולוגיות שיקלו על בדיקה גופנית.

3. רישום של תרופות להשמנה:
אפשר למצוא פתרונות וירטואליים לכל תרופה, למעט קושי במדידת דופק, ל"ד, בדיקה CV, בדיקת הריון, הדרכה על הזרקה של ליראגלוטייד, טסמאגלוטייד.

4. שיפור אפקטיביות של רפואה מרחוק:
חשוב לבצע אופטימיזציה של הביקור בווידיאו, וזה עדיף בהרבה מטיפול בטלפון.

להפחית הסחת דעת של המטופל שנמצא בביתו – הסחת דעת מילדים, מחיות הבית.
יש יתרון אדיר בכך שאתה רואה בווידיאו את המטופל ממש בסביבה של ביתו. למשל, מה הן הבחירות התזונתיות שלו? איך נראה המטבח?

5. פרסונליזציה של רפואה:
לעזור מבחינה טכנולוגית.
להפחית הסחת דעת.
חשוב behavioral health – דהיינו לשריין יותר זמן לביקור, ביקורים תכופים יותר.
להשתמש בטכנולוגיה לטיפול בקומורבידיות נוספות.

6. איך להשתמש בטלמדיסין בכל שלב של טיפול בהשמנה?
שלב ירידה במשקל: ביקורים תכופים, מעורבות גדולה, טיטרציה של תרופות, תמיכת דיאטנית.

שימור משקל: אפשר לקבוע ביקורים לפי הנוחות; אפשר להעניק תמיכה לפי הצורך; לא להפסיק תרופה לאחר ירידה במשקל; מעורבות מתמשכת; זיהוי מוקדם של weight regain.

7. פערים של בריאות:
ראינו שטלמדיסין יכולה לשפר נגישות לטיפול בהשמנה, אבל טלמדיסין מצד שני יכולה גם להרחיב פערים בחברה כי אין נגישות לטכנולוגיה.

8. מדיניות:
הבית הלבן: הוכרז שהשמנה היא מחלה. הוכרז שמניעה היא חשובה.
אבל מה עם הטיפול בהשמנה? זה עדיין חסר.

ארגון CDC: טלמדיסין יכול להיות פתרון שנותן נגישות למניעה וטיפול בהשמנה.

9. שאלות בלתי פתורות:
האם ביטוח רפואי ימשיך לממן רפואה מרחוק? יפתח נושא זה?
שטלמדיסין תהיה בטוחה, נגישה, אפקטיבית, מקיפה, לא יקרה, ומשמשת לאורך זמן.

יום חמישי, 17:25
ד"ר הדר מילוא

הרצאה על איכות ולא בהכרח כמות השומן
בבדיקת רדיודנסיטי (צפיפות) הצליחו להדגים את צפיפות רקמת השומן כמדד לאיכותה. ככל שצפיפות הרקמה נמוכה יותר כך תכולת השומן גבוה יותר, פחות ליפוליזה ואדיפוציטים גדולים יותר.

מחקרים שונים מתמקדים כיום בבדיקת איכות רקמת השומן כמדד לתחלואה ולא בהכרח בכמות רקמת השומן, ואכן המציגה הראתה אינפורמציה ממחקר הפרמינגהם שהדגים שישנו קשר בין איכות רקמת השומן לסיכון הקרדיווסקולרי.

תחום נוסף שנמצא בפוקוס הוא הקשר בין תחלואת סרטן לאיכות רקמת השומן.ֶ

יום חמישי, 16:44
ד"ר דרור דיקר (בתגובה לד"ר דותן)

הערה אישית של המרצה נוגעת לשמירה על המשקל לאחר הגעה לפלטו. נושא שיש לחקור ולבחון האם ההתנהלות בהפחתת משקל צריכה להישמר גם בתקופת שימור המשקל? בתקופה זו אין  צורך להפחית עוד  400-500 קלוריות אלא לשמר ולכן ייתכן ויש מקום להתנהלות אחרת.

הערה אישית שלי: זה הנושא החשוב ביותר היום בטיפול במחלת ההשמנה. השימור הכרוני של הישג הפחתת המשקל.

יום חמישי, 16:39
ד"ר עידית דותן

טיפול כרוני בהשמנה
עלייה במשקל אחרי הירידה היא האתגר האמיתי שלנו בטיפול בהשמנה. יש לכך מגוון סיבות ואחת מהן הורמונלית:
אחרי ירידה במשקל, גרלין עולה ומעורר רעב, והורמוני השובע: GLP1 PYY, CCK ו-OXM יורדים.
במקביל, לפטין המשוחרר מרקמת השומן יורד, מסמן שהמאגר הידלדל, מנגנון פרימיטיבי הישרדותי, שמקשה לשמר ירידה במשקל.

WEGOVY
סמאגלוטייד במינון 2.4 מ"ג (תשומת לב, זה לא אוזמפיק – סמאגלוטייד במינון 1 מ"ג).
עליה במינון מדי 4 שבועות, ממינון של 0.25 מ"ג, ל-0.5 מ"ג ל-1 מ"ג, ל-1.7 מ"ג ולבסוף המינון המלא: 2.4 מ"ג.

מחקר ה-STEP1 בדק וויגובי מול פלאסבו, והראה ירידה ב-14.9% אחרי שנה, לעומת 2.4% בקבוצת הפלאסבו.

במקביל, ירידה בהיקף המותן, ירידה בל"ד סיסטולי, ירידה בל"ד דיאסטולי, ירידה ב-A1c, עלייה ב-HDL וירידה ב-TG.

מחקר ה-STEP4 בדק ירידה במשקל לאורך זמן. כל המשתתפים קיבלו וויגובי ל-20 שבועות וירדו במשקלם, ואז עברו רנדומיזציה לוויגובי או פלאסבו. עקבו אחריהם עוד 48 שבועות.

קבוצה הוויגובי ירדה 7.9% נוספים במשקלם. קבוצת הפלאסבו עלתה 6.9% במשקלם.

המחקר מדגיש שוב את הצורך בטיפול כרוני בהשמנה. לא מפסיקים טיפול בהשמנה כמו שלא מפסיקים טיפול ביל"ד כאשר מגיעים ליעד!!!

יום חמישי, 16:36
פרופ' יעל לבנטל

אוקסיטוצין והשמנת יתר (אליזבת לוסון מmass general): פפטיד של 9 ח אמיניות מיוצר ב-PVN SON במוח אבל גם מקומית במעי, עולה דרך הוגוס למוח. נמוך באנורקסיה נרבוזה גבוה בהשמנת יתר.

מתן אינטרנזלי ל-25 גברים בריאים – חצי מהם השמנה/עודף משקל: אכלו פחות בארוחת בופה – פחות צריכה של שומנים אבל יותר שריפה של שומן ושיפור ברגישות לאינסולין.
במוח רצפטורים לאוקסיטוצין באיזורים של REWARD EATING כמי VTA (נצפה ב-FMRI).

מחקר אחר שבדק פרוטאום אחרי הזלפה לאף הראה ירידה בציטוקינים וסמני דלקת.

יום חמישי, 03:42
ד"ר אסף בוך

במושב על חידושים במחקר הוצג מחקר שבו שאפו לתאר מכניזם של פעילות גופנית כהתערבות בנוסף להגבלה קלורית בשיפור הירידה במשקל תוך התמקדות בשיפור תפקוד מיטוכנדריאלי בשריר. הוצגה התערבות עם מודל בו הוקצו מבוגרות עם השמנה שהם diet sensitive ומבוגרות שהן diet resistance לפעילות גופנית.
To make long story short
ממצאי המחקר תמכו בהיפותזת החוקרים שפעילות גופנית עשויה לעזור בשיפור האפקט של הגבלה קלורית באוכלוסייה שתגןבתה לדיאטה מוגבלת דרך השפעה על תפקוד מיטוכונדריה שנבדק במספר אופנים (מספר , אורך ועוד)

יום חמישי, 03:40
ד"ר עידית דותן

מיקרוביום ופעילות גופנית – מה הקשר?!

כל אתלט עילי יודע שברגע האמת המח, החוסן המנטלי והמוטיבציה הם שקובעים את הנצחון. איך זה קורה? איך זה קשור ליכולת הגופנית?

המיקרוביום מפעיל אמידים של חומצות שומן, שמשפעלים נוירונים סנסורים דרך הרצפטור הקנבינואידי CB1.

נוירונים אלה מעבירים שדר למוח אשר גורם לדאונרגולציה של MAOA (שאמור לפרק דופאמין).

באופן זה נוצר surge של דופאמין, דבר אשר מגרה את מוטיבציה ואת התענוג שבספורט!

במילים אחרות: המיקרוביום משפיע על היכולת הגופנית, דרך עליה בדופאמין ושיפור במוטיבציה!

יום חמישי, 03:30
ד"ר יואל טולדנו

מעגל בינדורי של הפרעות מטבוליות בקרב האמא וצאצאיה: מעגל רשע?

הקשר בין השמנה באמא ובין השמנה בצאצא:

הרצאה של Patrick Catalno

חשוב מאוד נושא gestational weight gain במהלך ההיריון.
ההמלצות לכך הן לפי IOM מארה"ב משנת 2009.
הבעייה שהן מבוססות על נתונים משנת 1990 כאשר מאז מגיפת ההשמנה רק הלכה והתרחבה.

מה עם הרכב הגוף באמא?
במקביל לחריגה בעליית משקל בהיריון יש עלייה במסת השומן באמא.

ולאחר הלידה אין חזרה של האמא למשקל הטרום הריוני.

יש גם עלייה ב-lean body mass באמא, שרובה קשורה לעלייה בנוזלים.

מה לגבי הרכב הגוף- adiposity של הצאצא בלידה?
עובדה מדהימה לגבי הרכב הגוף-(כבר הוזכר בפוסט קודם מהרצאה אחרת)
בילוד של אדם יש 12-13 אחוז שומן בלידה.
לגור בן יומו של קוף 3-5 אחוז ולגור בן יומו של עכבר אף פחות מזה.

מה לגבי אישה עם הפרעה מטבולית אחרת-סוכרת הריונית GDM?
חד משמעית יש יותר עלייה במסת שומן לעומת אישה הרה ללא סוכרת הריונית.

ובילוד, יש גם עלייה במסת שומן באישה עם סוכרת הריונית לעומת אישה בריאה, כלומר הרכב גוף לא תקין.
וזה למרות שעליית משקל בהיריון באחד המחקרים היתה 13 ק"ג בנשים עם GDM לעומת 15 ק"ג באישה בריאה. עדיין הרכב גוף של הצאצא היתה לרעת הצאצא של הנשים עם סוכרת הריונית.

מה התיאוריה לגבי זה?
שוב נחזור לתיאוריה של פדרסן -פרנקל. אולם ה-adiposity בעובר ובילוד קשורה לא רק לגלוקוז אלא גם לשומני דם באמא-ביחוד טריגליצרידים. חשוב לציין שהם לא חוצים בעצמם את השלייה.

הוזכר מחקר HAPO FOLLOW UP STUDY
של ילדים בגיל 12 שנים בממוצע לאחר שלאמא שלהם היתה GDM-היתה להם יותר השמנה.

לסיכום, קיים מעגל רשע של השמנה ו-GDM באמא עם השמנה בצאצא. בכל מקרה, יש חשיבות גדולה לא רק להפרעות משק הסוכר באמא אלא למשקל טרום הריוני גבוה וגם למשק שומנים לא תקין.

בשלב הדיון עם הקהל בהמשך להרצאה הזו, המרצה העלה את המונח:

'הטרימסטר הרביעי"-

כלומר זו התקופה postpartum לאחר הלידה, שבה יש להשקיע מאמץ מקסימלי להגיע לאיזון מקסימלי של האישה, שזה עתה ילדה, כולל משקל, סוכר, לחץ דם.

יום חמישי, 02:55
ד"ר עידית דותן

השפעת פעילות גופנית על פעילות נוירונלית בהיפוטלמוס
—————————————-

1. פעילות גופנית גורמת לשינויים אקוטים באזורים במח הקשורים במאזן האנרגיה, בדגש על ההיפוטלמוס. ידוע שאחרי אכילה: נוירוני AgRP נכבים, ונוירוני POMC נדלקים. אותו דבר קורה אחרי פעילות גופנית אינטנסיבית.

2. שינויי במוח יכולים להשפיע על הפיזיולוגיה: פעילות הVMH מוגברת אחרי פעילות גופנית. למשל, אקטיבציה חיצונית של SF1 גורמת לשינוי גופני יוצר "סופר אתלט".

3. פעילות גופנית מגבירה סיגנלינג של דופאמין בדורסל ובוונטרל סטריאטום, דבר הקשור בreward value של פעילות גופנית.

יום חמישי, 02:50
ד"ר ברוריה טל

קורטני פיטרסון אוניברסיטת אלבמה. הגבלת זמן אכילה. במצב צום אוקסידציה של שומן מופיע בממוצע כעבור כ 18 שעות

בעכברים הגבלת זמן אכילה שיפרה משמעותית מצב מטבולי, הגבירה פירוק שומן בכבד שיפרה בריאות קרדיווסקווסקולרית, האיטה ניוון המוח ומערכת העצבים
בשיטה זו סופרים שעות אכילה ולא סופרים קלוריות
השיטה הפופולרית היא 16/8 שמונה שעות אכילה 16 שעות שתיית מים בלבד
אחת לשבוע אכילה רגילה מוכוונת לארוחה משפחתית או אירוע
אכילה משעה 10 בבוקר עד שש בערב הראתה תוצאות ירידת משקל ללא הכוונה קלורית
העלתה רגישות לאינסולין שיפרה לחץ דם
מטה אנליזה הראתה ירידת משקל במשך 2-3 חודשים נמצאה ירידת משקל של 2-3% ללא ירידת קצב מטבולי
אכילת ארוחה אחת ליום בעיקר בערב העלתה את רמת הגלוקוז והאינסולין. לא היתה תועלת מטבולית בשיטת אכילה זו
להתחלת האכילה בבוקר יש תועלת מטבולית לאיזון גלוקוז, איסולין.

לריכוז צריכת האנרגיה בחלק הראשון של היום כלומר בוקר צהריים יש אפקט של שיפור מטבולי משמעותי

מתחילה להתגבש הסכמה סביב הגדרה אחידה של כ14 שעות צום כערך סף לtime restricted eating התואמת לshift המטבולי בין הסובסטראטים התזונתיים

חשוב ביישום של הגבלת זמני אכילה להתמיד באותן חלונות זמן באופן קבוע ולא לעשות alternaring בחלונות האכילה/צום (למשל יום אחד לצום עד 10 ואחר עד 13) וזאת כדי להימנע מ "metabolic jetlag "

יום חמישי, 02:30
ד"ר עידית דותן

הרצאה 3 – השפעת מיקרוביום

אכילת סיבים תזונתיים, לא נספגים אבל יש פרוק ע"י מיקרוביוטה לחומצות שומן קצרות כמו פרופיונאט.

ידוע שפרופיונאט מפחית אכילה ומסת שומן בעכברים. איך?

פרופיונאט במעי, גורם להפרשת CCK, שנקשר לרצפטור שלו על הואגוס ש"מדבר" עם FFAR3, דבר המגביר הפרשת CART בNTS, ומכאן המסר מועבר להיפוטלמוס.

המסקנה היא: תחושת השובע הנגרם ע"י CCK, תלוי בFFAR3 על הואגוס. בלעדיו, לא תווצר תחושת שובע!
[2:30, 3.11.2022] ⁦+972 50-778-9310⁩: סיבוכים נוירולוגים של השמנה: כאב נוירופטי המאופין ע"י איבוד סיבי עצב אינטרא-אפיתליאלי והיפר או היפואלגזיה.

השתלת צואה מעכבר רזה לעכבר עם השמנה משפרת רגישות לגלוקוז, אבל יש גם שיפור בכאב וגם צמיחה מחדש (!!!) של סיבי עצב. בנוסף, ישנה עליה של פרופיונאט ובוטיראט בדם העכבר, עם עליה במאקרופאגים אנטי דלקתיים (M2).

יום חמישי, 01:55
ד"ר דן אויירו

מוצג מחקר ראשון של GLY200 בבני אדם. זהו פולימר לא נספג אשר סופג נוזלים וניתן בקפסולה פומית (אולי מוכר מGLY100). הפולימר מתרכז באזור התרסריון ולמעשה מייצר חציצה בין החלל לבין הרירית ובהמשך נעלם מהמעי כעבור 24 שעות.
מבחינת בטיחות היתה בעיקר בחילה. לא היו Severe AE.

המחקר היה מאוד קצר (7 ימים) אך כבר בשלב זה ניתן לראות סיגנל של ירידה במשקל (כמובן שנצטרך לראות מחקרי פאזה מתקדמת כדי לדבר על יעילות).
היה גם סיגנל לירידה בסוכר ובאינסולין (עוד הערה- לא בוצע במבחן ארוחה סטנדרטי).

יום חמישי, 01:44
ד"ר עידית דותן

הרצאה שניה – חישה
‐—————————-
"חוכמת המעי": במעי יש נוירופודים החשים בנוטריאנטים, ומעבירים מסר למוח.
עכבר מסוגל להבדיל בין מים לסוכר, אך לא מסוגל להבדיל בין מים לממתיק מלאכותי. בגדול: יעדיף סוכר על ממתיק מלאכותי. אבל – בלי נוירופודים, העכבר לא חוש את ההבדל בין ממתיק לסוכר.

מסקנה: נוירופודים במעי חשים את ההבדל בין גלוקוז למים/ממתיק, ומעבירים את המסר למוח דרך הואגוס

יום חמישי, 01:42
ד"ר דן אויירו

מוצג מחקר extension לטיפול בסטמלנוטייד במטופלים חסרי POMC או רצפטור ללפטין.
במחקר עקבו אחרי המטופלים בתום 3 שנים – המטופלים הצליחו לשמר את הירידה במשקל. המטופלים הבוגרים (מעל גיל 18) שימרו ירידה במשקל של כ 24% גם בתום 3 שנים.
גם מבחינת בטיחות לא היה הבדל מהתוצאות המוקדמות יותר (אם כי יש לציין כי קיימות כמובן תופעות לוואי. השכיחה ביותר היא תגובה במקום ההזרקה).

יום חמישי, 01:35
ד"ר יואל טולדנו

יש עבור מה לצפות!

בהמשך למהפיכה האדירה, שמתרגשת עלינו בעולם הטיפול התרופתי בהשמנה, יש כרגע בפיתוח תרופה חדשה.

היא משלבת אנאלוגים של שני הורמוני מערכת עיכול- nutrient hormones כולל- GLP1 (מופרש מהמעי) ואמילין amylin (מופרש מתאי ביטא בלבלב).

התכשיר במחקר נקרא CagriSema
אשר משלב semaglutide (שהוא GLP1 אנאלוג) עם cagrilintide (שהוא אמילין אנאלוג).
הוא מוביל להפחתת משקל.
אז איך הוא עושה זאת?
כלל חשוב באנדוקרינולוגיה-: אם יש הורמון, חפש את הקולטן של ההורמון.
האם נוכל למצוא קולטנים להורמונים הללו, כך שנוכל להסביר את הפחתת המשקל?

בסדרת פוסטרים בכנס הוצגו מספר ממצאים של קבוצת החוקרים מדנמרק:

1. שני האנאלוגים הללו, שמוזרקים באופן פריפרי בעכברים, מגיעים למספר איזורים במוח, שקשורים לצריכה אנרגטית.

וכך כנראה יש לתכשיר זה השפעה מיטיבה על צריכת אנרגיה ומשקל.

2. גם בבני אדם, ולא רק במכרסמים, אפשר למצוא קולטנים ל-GLP1 ולאמילין בהיפותלמוס ובגזע המוח.
וזה עשוי לתווך ההשפעה במרכזי הרעב והשובע ולהוביל להפחתת המשקל.

נחכה ונראה!

יום חמישי, 01:29
ד"ר דן אויירו

Cotadutide וירידה במשקל –
קוטהדוטייד היא מולקולה שהינה dual agonist של glp1 וגלוקגון.
במחקר פאזה 2 ובו 28 מטופלים סוכרתיים שסובלים מהשמנה – 9 קיבלו פלסבו ו-19 קיבלו קוטדוטייד למשך 42 יום.
הBMI הממוצע היה כ32.
במבחן ארוחה היתה ירידה ברמות הסוכר בקבוצת הקוטדוטייד אך לא היה הבדל ברמות האינסולין.

ביצעו תת ניתוח לפי פנוטיפים של השמנה (slow burn, hungry gut, hungry brain). אלו שהיו slow burn ירדו יותר משאר הקבוצות (5.1% לעומת כ3.6-3.7%).
הירידה בסוכר היתה נמוכה יותר בקבוצת הslow burn.
קבוצת הhungry gut חוותה האטה משמעותית יותר בהתרוקנות הקיבה לעומת הקבוצות האחרות.

הערות שלי – 1. צריך לזכור שזה מחקר פאזה 2a קטנטן שעליו עשו סב אנליזה.
2. 7 מטופלים נשרו מהמחקר כך שהנתונים הם על קבוצה עוד יותר קטנה.

יום חמישי, 01:10
ד"ר יואל טולדנו

מה תפקידו של "התיק הרפואי הממוחשב" בעולם ההשמנה?
רגע רגע לקרוא הלאה, זה לא כל כך משעמם כמו שזה נשמע….
EHR-Electronic health record

1. התיק הרפואי הממוחשב ותפקידו במניעה וטיפול בהשמנה:
בלשון מבודחת ראשי התיבות של EHR-
EHR-Everyone Hates it? Right

רופאי משפחה מקדישים הכי הרבה זמן מול תיק רפואי ממוחשב (בקיצור-התיק) לעומת רופאים אחרים.
איך מטופלים מרגישים כלפי התיק?
לרוב תגובה חיובית אבל יש גם חסרונות שכולנו מכירים.

לתיק יש יתרון בתיעוד ההשמנה בתיק. ואז התיק יכול לשלוח התראות alerts שיש לשים אבחנה של השמנה בתיק ושיש לתת המלצה לאורח חיים.

אבל לא תמיד זה משפר הפניית המטופל בצורה נכונה.
לכן התיק יכול לסייע לאנשי צוות אחרים לדון על ההשמנה. (או ממש לפנות ישירות למטופלים).

נקודות עשה ולא תעשה לגבי התיק הממוחשב להלן.
אל תעשה-
לא לבקש מרופא לבצע משימה בתיק, כשאין מספיק ידע או הזמן.
לא להכניס תהליך חדש שהוא מסובך מידי לתיק הרפואי הממוחשב

עשה-
לבצע משימות וחישובים אוטומטיים.
לערב ישירות את המטופל דרך התיק הרפואי הממוחשב. למשל דרך link ממוחשב.

2. התיק הרפואי הממוחשב ותפקידו במחקר תצפיתי:
יתרונות-
קבוצת מחקר גדולה.
יעילות.
עולם אמיתי.
מדידה של שירותי הבריאות.

חסרונות-
טעות מדידה.
הכנסת נתונים לא נכונים לתיקים.
מצב של carry forward .

אז איך משפרים זאת?
מנקים את כל הנתונים.
להוריד נתונים לא הגיוניים שחורגים הרבה מהנורמה או מהצפוי outliers. למשל מדידות לא הגיוניות של משקל וגובה בילד ואז יש תוצאה לא הגיונית של BNI.

סוגייה נוספת-
מחלה incident לעומת prevalent- האם זו בעייה חדשה בחולה או פשוט היא תועדה פעם ראשונה (והבעייה כבר היתה קיימת זמן רב בעבר)?

חשוב לזכור גם שאם אין עדות לממצא, זה לא אומר שיש עדות שאין ממצא.
דהיינו
absence of evidenc
is not
evidence of absence

חשוב לגבי ממצאי התיקים במחקרי מעקב:
חולים שמשתמשים יותר בשירותי בריאות יהיו מיוצגים טוב יותר בתיקים.

לסיכום חלק זה של מחקר-
אל תעשה-
לא להכניס למחקר outliers

עשה-
חשוב להבדיל אם המדידה חדשה או ישנה ופשוט לא תועדה.
מי החולים שאבדו למעקב?

3. דוגמא של שימוש ב-EHR עבור screening:
למשל, איך רופאי ילדים מבררים אם הילד שותה משקאות ממותקים?

אם אין פרוטוקול מובנה מסודר, זה לא יתבצע בביקורים של כל המשפחות.

לכן בנו פרוטוקול (במסגרת מחקר) בתוך התיק הממוחשב כך ששואלים על זה, כאשר המשפחה של הילד מגיעה לאחד מאנשי הצוות, ולא לרופא ילדים עצמו!!! כדי לא להכביד על הרופא
חשוב שההתראה של השאלון תהיה קצרה ולא ארוכה.
ושהפעילו אלגוריתם זה בתיק במסגרת מחקר, גילו שלפחות 40 אחוז מילדים צרכו לפחות שני משקאות ביום ויותר.

ובהמשך מחקר זה אפשר לגלות שיש פערים גיאוגרפיים בצריכת המשקאות המתוקים בקרב ילדים.

המרצה קוראת למערכות הבריאות לתת קדימות גבוהה יותר לסוג כזה של אלגוריתמים, שיסייעו לרופאים/מטפלים בתחומים שונים בכלל, ובתחום ההשמנה בפרט.

יום חמישי, 01:05.
ד"ר הדר מילוא

מחקר בו בדקו את רמות הדיכוי של נוירוני AgRP בתגובה לצריכת סוכר ע״י עכברים: ראו שצריכת גלוקוז גורמת לדיכוי פעילות נוירונים הAgRP וככל שהתכולה הקלורית של הגלוקוז (כמות הגלוקוז) היתה גבוה יותר כך הדיכוי היה משמעותי יותר. כאשר נתנו פרוקטוז גילו שהדיכוי הוא מינימלי ואין קורלציה בין תכולת הקלוריות לבין הדיכוי של פעילות הנוירונים המפרישים AgRP. לסיכום שאלה החוקרת שאלה מתבקשת- האם העדר דיכוי הפרשת AgRP לאחר צריכת פרוקטוז (שכידוע נוכח בכמויות גדולות ומוסף למזון מעובד) היא אחת הסיבות להשמנה?

יום חמישי, 01:03.
ד"ר עידית דותן

ציר הקיבה-מוח והשפעתו על רעב ושובע

הרצאה 1 – AgRP
נוירוני AgRP ממוקמים בארקיואייט נוקלאוס בהיפוטלמוס.

הפעלתם יוצרת שילוב של תחושת רעב ותחושה לא נעימה. לא נעים לנו כשאנחנו רעבים, וזו חלק מהסיבה לעליה במשקל. מה אם אפשר לנתק בין תחושת הרעב לתחושה הרעה? אולי זה ימנע עליה במשקל אחרי הירידה?

נוירוני AgRP מגיבים לאינפוזיית נויטרינטים מעורבת בקיבה. אילוצים נויטריינטים מסמנים באמצעות איזו דרך עצבית:
סוכר – מעכב AgRP דרך Aפרנטים ספינלים
שומן – מעכב AgRP דרך Aפרנטים ואגאלים

באופן ספציפי: פרוקטוז מגרה הפרשת PYY מהמעי, ובאמצעותו מדכא AgRP.

** לא דברה על חלבון או על ההורמון שמעביר את המסר מגלוקוז

יום חמישי, 00:40
ד"ר דן אויירו

עבודה על שילוב של בימגרומאב בשילוב של סמהגלוטייד (בינתיים בעכברים) –
עכברים DIO (diet induced obesity) – קיבלו פלסבו, בימגרומאב, סמהגלוטייד או שילוב.
השילוב היה אדטיבי.
במחקר עם בימהגרומטב וטירזפטייד הירידה באחוז השומן היתה אף גדולה יותר.
נמדדו גם רמות הלפטין שהראו תמונה דומה למתואר מעלה לגבי רקמת השומן.
מה לגבי הLean mass? בימגרומאב כידוע מעלה את הLM. הטיפול באינקרטין יכול להוריד במידה מסויימת את הLM. השילוב של אינקרטינים עם בימהגרומאב הביא בתום 3 שבועות לשיפור בLean mass.

יום רביעי, 23:59
ד"ר דן אויירו

במחקר שלנו, ODiS (מחקר שלי ושל ד״ר מיכל כשר מירון), שאת הפרסום הראשון שלו הצגתי היום בכנס – ניתן לראות כי קיים תת-אבחון ניכר של השמנה ועודף משקל בקרב מטופלים בריאים מטבולית. המחקר כלל 200,000 נבדקים עם BMI לא תקין. רק 18% מהמטופלים הסובלים מהשמנה או עודף משקל מקבלים אבחנה. הסיכוי לקבל אבחנה היה גבוה יותר בנשים, בצעירים וב-BMI גבוה יותר.

מדוע זה חשוב? מאחר וכבכל מחלה כרונית – על מנת להתחיל לטפל ולעקוב, יש צורך במתן אבחנה. זהו תהליך הן אדמיניסטרטיבי אך גם תהליך של ׳מסירת האבחנה׳ למטופל.

יום רביעי, 23:35
ד"ר יואל טולדנו

מה גורל הבת? גורל הנכדה? ביחס לאמא עם הפרעה מטבולית?
הרצאה יפה של Chittaranjan Yajnik

כולנו מכירים את תיאורית פדרסן פרנקל, שגורסת שחשיפה של העובר ברחם אימו לסביבה מטבולית לא בריאה מובילה להתפתחות סוכרת והשמנה בעתיד לאחר לידתו.

מסתבר, שלילוד של האדם יש תכולת שומן בגוף הכי גבוהה ביחס לבעלי חיים אחרים. וייתכן שזה מוביל לרגישות להפרעות מטבוליות בזמן ההיריון ולאחר הלידה.

פרט להשפעה של גלוקוז ושל שומני דם אצל האמא על העובר ברחם, יש מרכיבי תזונה עם השפעה מפתיעה, שלא היה עליהם מספיק זרקור.
למשל, חוסר ויטמין B12 ועודף חומצה פולית ב-RBC באמא קשורים להשמנה בילד.
זה דווח ממחקרים שביצע המרצה בהודו.
חוסר B12 הוא שכיח באוכלוסייה הודית, כי רובה צמחונית.
ייתכן אפילו שאנו מזיקים בכך שנותנים פורטיפיקציה של פולט, כאשר יש חוסר B12. זה דורש עוד בדיקה.

כמובן בנוסף, גם השמנה באבא משפיעה.

מסתבר ששלב ההתעברות (הגסטרולציה של העובר ממש ממש בתחילת החיים ברחם) הוא תקופת החיים החשובה ביותר שלנו (יותר מלידה, מוות, חתונה!) כי אז כל אתרי המתילציה (שינויים אפיגנטיים) נמחקים!! ובמהלך ההיריון מופיעים מחדש שינויים אפיגנטיים בהתאם לחשיפות השונות של האמא בהיריון.

לגבי תכנות גנים טרנס-דורי: העובדה המדהימה שלעובר נקבה יש כבר מיליון ביציות בשחלה שלה עד שבוע 20 להריון:
האמא ההרה, העוברית ברחם והביציות של העוברית ממנה יתפתחו ילדיה (הנכדים).
כלומר השפעה של
Three in One

תצפית מעניינת נוספת שתפורסם במאמר קרוב:
למרות שתאומים נולדים קטנים יותר מלידת עובר בודד, יש להם יותר נטייה להשמנה במהלך החיים מאשר ילוד בודד.

יום רביעי, 22:20
ד"ר יואל טולדנו

מי מפחד מטיפול בטסטוסטרון בגבר ההיפוגונדלי?
טיפול בטסטוסטרון זה לא רק לשיפור תפקוד מיני….

קבוצת חוקרים מגרמניה בראשות פריד סאעד שוב מציגה מחקר על טיפול בטסטוסטרון ארוך הטווח nebido (זריקה כל 3 חודשים) בחולי סוכרת סוג 2 עם מצב של היפוגונדיזם (מצב של חוסר טסטוסטרון).

השוואה בין 190 שקיבלו זריקה זו לעומת 180 בקבוצת בקרה שלא קיבלו.
גיל ממוצע 62
עד 13 שנות מעקב.

טיפול בטסטוסטרון העלה הרמה בדם מ-9 ל-18 ננומול לליטר.

תוצאות ומסקנות:
טיפול בטסטוסטרון שיפר השמנה כללית והשמנה בטנית.
היתה ירידה באירועי אוטם שריר הלב ושבת.
היתה ירידה בתמותה כוללת ותמותה קרדיו-וסקולרית.

מגבלה:
זה מחקר פרוספקטיבי ולא ממש מחקר מבוקר, בו אתה מגריל באופן אקראי מי יקבל ומי לא יקבל טסטוסטרון.

יום רביעי, 20:50
ד"ר יואל טולדנו

"המהירות" (של מחקרי ספורט) מן השטן….
אומנם הסימפוזיון על שעון ציקרדיאני, פעילות גופנית והשמנה, היה מצויין, אולם תמיד תמיד חשוב לזכור את המגבלות.

וכאן הן עלו בדיון במספר שאלות בקורת מטעם העמיתים:

א. מה הכוונה פעילות גופנית? קשה להסיק ממחקר מבוקר על העולם האמיתי.
האם רק פעילות אירובית? אנאירובית/כוח/התנגדות? משולבת? פילאטיס? יוגה?

ב. מה לגבי תזמון ארוחות לפני ואחרי הפעילות הגופנית?
האם טוב להגיע לאימון בבוקר אחרי צום לילה? אחרי ארוחות בוקר? בערב אחרי מספר ארוחות מוקדם יותר?

ג. מה לגבי צריכת קפאין בקפה של הבוקר לפני אימון בוקר? איך זה משפיע?

ד. יש מלכודת מסויימת במחקר ובעולם האמיתי:
מה קורה עם האדם, שמגיע לאימונים קבועים במסגרת המחקר, אבל שאר הזמן הוא sedentary?


הערה מצויינת של אחת המרצות:
שאלו אותה למה להילחם באורח החיים המערבי?
ממילא כולנו מרותקים למסכים ולאור בערב, וזה משבש לגמרי את השעון הביולוגי שהתפתח במהלך מיליוני שנים (כשבעלי החיים עברו מהחושך של חיים בים למחזוריות אור וחושך בחיים על היבשה).

המרצה טוענת שנדונו לכישלון, אם ננסה להילחם בביולוגיה.
הביולוגיה תמיד תנצח.
ולכן יש חשיבות להסתנכרן עם השעון הביולוגי, אם נרצה לשמור על הבריאות.

הזמן הטוב ביותר, הבריא ביותר, לסנכרון שעון ביולוגי הוא פעילות גופנית בשעות הבוקר:
בבוקר השעון הביולוגי עצמו אומר לגוף "קדימה סע תתחיל את היום".
ועל זה מתלבש גירוי של פעילות גופנית בבוקר, שמעצים את האפקט הקודם-"מסר לגוף מהספורט-קדימה סע".

הפעילות הגופנית היא כמו גירוי של אור לשעון הביולוגי.

אז שני גירויים הללו ביחד- אור ופעילות גופנית- הם כמעין super power לשעון הביולוגי שלנו. זו רק תיאוריה כרגע.

יום רביעי, 20:20
ד"ר עידית דותן

הרצאה 3 –
טיפול תרופתי כמסייע לשימור משקל
‐——————————–

אורליסטאט – מחקר הXENDOS – ירידה בשנה הראשונה ולאחר מכן מעקב של 3 שנים נוספות, סה"כ 4 שנים. התוצאה: פחות 5.8 ק"ג עם אורליסטאט לעומת 3 ק"ג עם פלאסבו .

פנטרמין טופיראמאט – מחקר הSEQUEL – מעקב של שנתיים, פחות 10% עם התרופה לעומת 1.8% עם פלסבו.

נלטרסון-בופרופריון – מחקר הLIGHT – מחקר קרדיו וסקולרי – מעקב של 4 שנים – אנליזה של שימור המשקל: 44% מאלה שהשיגו ירידה של 5% בזמן 16 שבועות, ו42% מאלה שהשיגו ירידה של 10% משקלם בשבוע 16, שמרו על כך לאורך 4 שנים.

לירגלוטייד – מחקר הSCALE3 – מעקב של 3 שנים – ירידה של 7.1% עם לירגלוטייד לעומת 2.7% עם פלאסבו.

סמאגלוטייד 2.4 – מחקר הSTEP5 – אחרי שנתיים – ירידה של15.2% עם סמאגלוטייד לעומת 2.6% עם פלאסבו.

מטפורמין – off label להשמנה – מחקר הDPPOS – אומנם הירידה ההתחלתית במשקל היתה טובה יותר בקבוצת אורח חיים, לאורך 15 שנה, שימור המשקל היה טוב יותר עם מטפורמין. כלומר, למטפורמין יש משמעות בשימור משקל!!!

פנטרמין – מאושר רק ל3 חודשים. בכל זאת הוצג מחקר רטרוספקטיבי עם מעקב של עד 24 חודשים, שהראה שהירידה במשקל נמשכת לאורך זמן, ובחודש 24 מגיעה ל7.4%.

מחקר רטרוספקטיבי חדש עם מעקב ממוצע של 4.4 שנים, על 428 מטופלים;
חצי מהחולים השיגו ושימרו ירידה של כ10% במשקל.
התרופות השכיחות היו מטפורמין/פנטרמין/טופיראמאט. אגוניסטים לGLP1 היו קו שני או שלישי. חלק קבלו טיפול משולב.

הגורם שנמצא כהכי מסייע לירידה במשקל : מספר הביקורים במרפאה!

מעקב מעקב מעקב!!!!

יום רביעי, 20:15
ד"ר הדר מילוא

תוספת לסיכום של דן – הוצגו מחקרים בהם בוצע ניתוח ביטוי של גנים הקשורים למטאבוליזם של סוכר בביופסיות שריר כביטוי לשעון הביולגי של השריר, בבני אדם ובעכברים – המחקרים מדגימים שאימון גופני משנה את השעון הביולוגי של השריר.
כשמחברים זאת לעובדה שתזמון האימון הגופני משנה את ה EE – יתכן ושינוי השעון הביולוגי של השריר הוא מפתח להבנת התזמון הנכון לאימון גופני (אם יש כזה)

יום רביעי, 19:53
ד"ר עידית דותן

הרצאה 2 – פעילות גופנית
—————-‐——————–
על מנת לשמר ירידה במשקל, צריך לעשות כמה שיותר פעילות גופנית. מעל 200 ואפילו מעל 300 דקות לשבוע לפי מחקרים שונים.

פעילות גופנית מגבירה energy expenditure.
אבל עם הירידה במשקל, אותה פעילות שורפת פחות קלוריות. לכן צריך להאריך משך וגם להגביר עצימות.

תפיסת המטופל גם חשובה מאוד: רוב המטופלים שלנו בעלי אורח חיים יושבני והמחשבה על ביצוע פעילות גופנת סדירה זרה להם. צריך להבנות את התוכנית בהדרגה, עם עליה בכמות הדקות השבועית, לפצל לכמה שיותר ימים, אפילו כמה פעמים ביום במקטעים של 10 דקות.

איך מייצרים מוטיבציה של המטופל לפעילות גופנית? מסבירים שהפעילות היא לצורך שיפור תפקוד, הפחתת סטרס שיפור עייפות ובעצם הבראה ושיקום הגוף.
התוכנית כל הזמן משתנה ומותאמת אישית.

לסיכום:
עליה הדרגתית, להתחיל בצעדים קטנים, להסביר על הפיזיולוגיה ועל ההתקדמות בתוכנית הפעילות.
למצוא את הדרך בה הפעילות הגופנית הופכת לרלוונטית עבור המטופל, מה זה נותן לו

יום רביעי, 19:50
ד"ר אדיב גולדהבר

פעילות גופנית לשמירה על ירידה במשקל – רנה רוגר:

האם פעילות גופנית אקטיבית אפקטיבית לאיבוד משקל לטווח ארוך? כדי לשמר את קצב הירידה צריך גם להגביר את הפעילות במשך הזמן. איך רוצים את המטופל לפעילות גופנית. לאמיתו למטופל ולרכוש את אמונו להראות לו את הרלבנטיות בשינוי שהוא עושה, את נקודות האור. הגברת הפעילות השבועית כל 2-5 שבועות, שינוי באופן השיחה, הפעלת הראיון המוטיבציוני

יום רביעי, 19:45
ד"ר דן אויירו

שינויים במערכת הסירקדיאנית וירידה במשקל –
אנחנו יודעים ממחקרי עכברים וגם ממחקרים בבני אדם (למשל בעובדי משמרות) שכאשר משבשים את המערכת הסירקדיאנית יש נטיה להשמנה.
בבני אדם ישנו ביטוי של גנים הקשורים בשעון הסירקדיאני גם בשרירים. כאשר אלו משובשים – ישנה עדות להשפעה מטבולית (ירידה באפטייק של גלוקוז ועליה בעמידות לאינסולין).

האם שינוי בשעון הסירקדיאני יכול לשפר את המצב המטבולי?
במחקר קטן בבני אדם הראו שפעילות אנארובית יכולה לשנות את הביטוי של גנים של השעון הסירקדיאני בשריר.
במחקר נוסף, חדש יותר עם 22 משתתפים עם טרום סוכרת – ראו קורלציה בין השינוי בביטוי הגנים הסירקדיאנין בשריר לרגישות לאינסולין.

יש עוד הרבה שאלות לא פתורות בנושא הסירקדיאני. Stay tuned.

יום רביעי, 19:30
ד"ר עידית דותן

אסטרטגיות לשימור משקל לטווח ארוך

הרצאה 1 – ניטור עצמי וכלים דיגיטלים
—————————————-

ההרצאה עוסקת בשימור משקל אחרי ירידה של 5-10% בשיטות שונות.

שימור המשקל קשה ביותר: מה עוזר לשימור משקל?
– פעילות גופנית
– תזונה מוקפדת לאורך זמן
– שקילה יומית/תדירה
– התערבות וקשר סדיר עם המטפל

יש חשיבות לניטור עצמי לאורך זמן. ההענות לניטור עצמי יורדת עם הזמן. כלים דיגיטלים מפחיתים את העומס של ניטור עצמי ועשויים לשפר הענות.

הוכח שתמיכה והודעות טקסט/ טלפון/ אימיילים מהמטפל עוזרות מאוד!!!!

יום רביעי, 19:20
ד"ר אדיב גולדהבר

רק 20% מהמטופלים מצליחים לשמור על ירידה במשקל לטווח ארוך. שקילה יומית או לעיתים קרובות עוזרת לשמירה ומניעה של עליה מחודשת של המשקל. הטכנולוגיה יכולה לעזור להתמדה בניטור עצמי יותר מרשימות ידניות בלבד גם. תמיכה חיצונית עוזרת

יום רביעי, 19:15
ד"ר דן אויירו

פעילות גופנית וירידה במשקל –
אנחנו יודעים שיש וריאביליות גדולה בירידה במשקל כתגובה לפעילות אירובית. האם התזמון של הפעילות הגופנית משפיע על התגובה?

מחקרים שונים שהראו תוצאות הפוכות לגבי ביצוע פע״ג בערב/בבוקר.

הוצג מחקר של 15 שבועות עם 33 מטופלים שעברו רנדומיזציה וביצעו פע״ג בעצימות עולה מ70% עד 80% מדופק מירבי ובמשך זמן שעלה לאורך המחקר (זמן אימון ממוצע היה סביב 60דק).
קבוצה אחת עברה רנדומיזציה לפע״ג אירובית בבוקר והשניה לפע״ג אירובית בערב.
היתה הצמדות טובה מאוד לטיפול.

הEE עלה בכ200 קק״ל ליום בקבוצת הבוקר לעומת רק כמחצית בקבוצת הערב!

נקודה חשובה לחיים הקליניים – כ30% חששו מהתחלת הפעילות הגופנית. זה שיח חשוב עם המטופלים שלנו.

הערה שלי- צריך לזכור שיש עוד קו-פקטורים רבים נוספים שיכולים להשפיע (לדוג׳ תזמון הארוחות, סוג הכרונוטייפ, תזמון השינה ועוד). במחקר שהוצג (שהיה RCT) יש רמז להבדל אך צריך כמובן מחקרים גדולים יותר אם רוצים לקבל תשובה ברורה יותר. בחיים האמיתיים – צריך לשוחח עם המטופל, להבין מה המוטיבציה, הסביבה וגורמי התמך שלו שיכולים לעזור לו להתחיל ולהמשיך לבצע פעילות גופנית. ׳רפואה מותאמת אישית׳.

יום רביעי, 18:45
ד"ר אסף בוך

מושב מיתוסים בהקשר של השמנה וניהול משקל:
התחלק ל3 חלקים:

1. היבטים תזונתיים
2. ‏הויכוח בין השמנה בריאה לעומת חולנית
3. ‏השפעת רשתות חברתיות ומדיה על הפצת דיסאינפורמציה

תזונה – המסקנות:

1. המאזן האנרגטי עדיין מהווה את התורם המשמעותי בתיווך תזונה וניהול משקל
2. ‏אין קונצזוס על הגדרת איכות הדיאטה אולם מספר דפוסים בכללם DASH וים תיכונית משפיעים על ירידה במשקל בעיקר בתיווך של מאזן אנרגטי )ככל שהגירעון גדול יותר האפקט שלהן גדול יותר) אך משפיעים גם על תוצאים נוספים
3. ‏צריכת ירקות ופירות לא נקשרה לירידה במשקל ולא לשינוי הצריכה האנרגטית על סמך מטא אנליזות של מחקרי RCT
4. ‏אכילת ארוחת בוקר – אף שנקשרה תצפיתית לירידה ושמירה על משקל אינה מורידה במשקל מתוצאות מחקרי RCT ויש לקחת בחשבון ערפלנים כמו : זמן אכילת הבוקר, משכה והרכבה והקונטקסט הכללי שבה נצרכת
5. ‏מים – מטא אנליזה גדולה של STOOKEY 2016 סקרה 134 מחקרי התערבות והראתה שרובם מצביעים על השפעה חיובית בהקשר של ירידה במשקל אך בעיקר כאשר מים מחליפים משקאות מתוקים )שוב תיווך אנרגטי)
6. ‏תזמון האכילה – אין הצדקה להמלצה לארוחות קטנות ותכופות בהקשר של ירידה במשקל. נהפוך הוא! יש ראיות שדווקא מיעוט ארוחות עשוי לתרום )הערה שלי – צום לסחרוגין)

נידונה התקדמוץ המחקר בכיוונים של MACHINE LEARNING בניסיון למצוא שילובי דיאטות והתנהגות אכילה עם הרגלי חיים נוספים (למשל תזמון וצריכה של ארוחת בוקר בהינתן פעילות גופנית וכו')

השמנה חולנית לעומת בריאה:

המרצה ציינה את הכובד הרגשי של הנושא והדגישה את החשיבות לא להתעלם מהקהל ברשתות שחלקם מטופלים שלנו.

1. הציגה את הממצאים הידועים אודות השמנה ותוצאים מורבידיים
2. ‏הציגה ממצאים המצדדים בעד השמנה בריאה או BODY SIZE DOES NOT MATTER בכללם: קיום מסוים של השמנה נורמומטבולית, FAT BUT FIT , אי הצלחה של ירידה במשקל בטווח הארוך והטיעון של התמקדות בביומרקרים של בריאות על פני משקל.
3. ‏הציעה גישה מפשרת/ביניים שכללה:

– לזכור להתמקד גם בפרט ולא להכליל תמיד מאוכלוסייה
– ‏SHIFTING FROM YOU SHOULD (LOOSE WEIGHT ) TO YOU COULD
– הגתה מושג של BODY STATE במקום BODY WEIGHT המתייחס להיבטים הוליסטיים של בריאות ולרמת המסוגלות האישית של המטופל לכל היבט והעברת הבחירה למטופל + הציגה את המרכז שלה…

דיסאינפורמציה ברשתות – מסקנות:

1. נפוצה מאוד
2. ‏הרשתות המובילות מבחינת שימוש ),נכון להיום) הם יוטיוב ופייסבוק
3. ‏העלתה למודעות את תופעת הבלוגרים שלכאורה נתפסים כמקצועיים אך מחקרים מצאו היבטים רבים של אי אמינות בקרבם
4. ‏במחקרים שמובילה מצאה שהמטופלים מחד מחפשים הזדהות ברשת עם מטופלים כמוהם מאידך חוששים מדיסאינפורמציה ואיך להתמודד איתה
5. ‏הציגה כמה כלים להעביר למטופלים כאפשרות להתמודד עם דיסאינפורמציה כמו CRAPP TEST בו כמה שאלות שעשויות לעזור בזיהוי דיסאינפורמציה

יום רביעי, 18:35
ד"ר יואל טולדנו

ילדתם בשעה טובה?
אז בואו נחדד את זה שוב:
מה התפקיד של הנקה ושתייה מתוקה בתחילת החיים על משקל הילד שלך בעתיד?

ידוע זמן רב, שסוכרת הריונית מעלה סיכון להשמנה הצאצא.
הנקה מפחיתה סיכון זה.

הוצגה תת אנליזה של מחקר ידוע בשם SWIFT לגבי הסיכון להתפתחות סוכרת מסוג 2 ופרמטרים נוספים באישה ובילד שלה אחרי היריון עם סוכרת הריונית ותקופה של הנקה.

זהו מחקר של ארגון הבריאות קייזר פרמננטה בקליפורניה.

נבדקו כ-800 ילדים.
הוערכה מידת ההנקה, ומידת שתיית משקאות מתוקים ע"י הילדים
עד גיל שנה.
ובהמשך הוערך BMI שלהם בגיל 6-11 שנה כלומר כ-10 שנים אחרי הלידה.

תוצאות ומסקנות:
בילדים לאימהות עם היסטוריה של סוכרת הריונית –
ככל שבינקות היתה יותר הנקה, ופחות צריכת שתייה מתוקה בילד, היתה פחות השמנה בילדות.

ה-BMI הטרום הריוני של האמא כמובן גם משפיע על השמנה בילד.
אבל התוצאות הנ"ל הן ללא תלות בזה .
וגם ללא תלות במשקל הלידה ובחומרת סוכרת הריונית.

כך שקריטי בתקופת הינקות להקפיד שהילד ייחשף כמה שפחות לשתייה מתוקה וכמובן שוב הוכח כמה חשובה ההנקה.

בשלב השאלות עלתה הסוגיה לגבי BMI של האבא וההשפעה על ההשמנה בילד. נתון זה לא נכלל במחקר.

יום רביעי, 18:20
ד"ר מיכל כשר מרון

השמנה גנטית biallelic:
יש שכיחות גבוהה הרבה יותר מאשר ידענו עד כה להשמנה גנטית , בעיקר בקרב השמנה קיצונית אשר מתחילה מינקות וילדות מוקדמת עם אחוזונים נוסקים הרחק מעל ה97th

תחילה דובר ההשמנה מונוזיגוטית, נדירה ביותר- שני אללים פגומים עם מוטציה זהה

היום מבינים שבקרב הפנוטיפ הזה יש עוד אבחנה מבדלת:
1. ביאלליק קומפאונד הטרוזיגוט שני אללים של הגן פגומים עם מוטציות שונות
2. מוטציה על אלל אחד אבל עם אינטראקציה סביבתית קיצונית

המסקנה, חשוב לחשוד באלו עם השמנה קיצונית מילדות מוקדמת ולבדוק מוטציות במסלול mc4r
בשל- חשיבות התעוד/מחקר וכן האופציות הטיפוליות הקיימות ואלו שבקנה

הבהרה: השמנה פוליגנית= זו השכיחה, שם להשפעה הסביבתית נודעת השפעה גדולה יותר, כמו גם natural history נבדל. גם אם כאן מדובר ברכיב גנטי משמעותי מאוד – תורשתי

יום רביעי, 18:15
פרופ' יעל לבנטל

הרצאה מעולה של ג'ף זיגמן מUTSW:
גרלין הורמון שמופרש מהקיבה לםני ארוחות מאוקטב עי נוראפינםרין ומדוכא עי אינסילין. רמתו עולה לפני ארוחות. גורם לעליה באכילה ולירידה בייצור אנרגטי (ee) מצד שני ניסיונות של עיכוב גרלין עי אנטגוניסטים או אפטמרים או עכברי ko לא הביא לירידה במשקל בחיות מעבדה הסיבה היא תנגודת לגרלין בהשמנת יתר. בהשמנת יתר רמות נמוכות יותר של גרלין וגם מתן גרלין לשמנים לא מעלה אכילה. גרלין גם עולה אחרי פעילות גופנית וצום של 24 שעות בעכברים ככהנ כדי לשמר את המאזן האנרגטי. מולקולה בשם LEAP2 מופרשת מהכבד ומהווה inverse agonist לגרלין. Lep2 עולה בהשמנת יתר ובקורלציה עם bmi אחוזי שומן ותנגןדת לאינסולין וגרלין יורד היחס הפוך כך שהיחס ביניהם הולך ועולה בהשמנה ולכן אולי צריך לכוון לדיכוי של leap2 כטיפול אפשרי להשמנה

יום רביעי, 18:10
ד"ר עידית דותן

גרלין והשפעתו על אכילה ומשקל הגוף
‐————————
גרלין נקשר לרצפטור GHS-R ומשפעל אותו.
Leap2
גם הוא ליגנד לGHS-R, מעכב את הרצפטור וחוסם פעילות גרלין.

המרצה עסק בהשפעת גרלין במצבים שונים, תוך השפעה של leap2 והיחס המולרי בינהם על תאבון ומשקל.

המסקנות:
1. גרלין מוגבר במצבים של הגבלה קלורית, סטרס ופעילות גופנית אנאירובית בעיקר. פעילות אירובית מעלה גרלין ברמה האקוטית ואח"כ יורד.
2. בהשמנה יש עמידות לגרלין, ולכן אין משמעות לחסימת גרלין. מצד שני, הזרקת גרלין לעכברים עם השמנה, לא גורמת לאכילה מוגברת.
3. גרלין מעלה רמת GH. מתן leap2 מונעת עליה אקוטית בGH.
4. רמות leap2 יורדות אחרי צום ועולות אחרי האכלה חוזרת. גרלין מראה תמונה הפוכה.
5. בעכברים עם השמנה – רמות leap2 מוגברות, אחרי ירידה במשקל, leap2 חוזר לנורמה. גרלין מתנהג הפוך.
6. באנשים, ככל שBMI עולה, רמות leap2 עולות, גרלין נמוך יותר, יחס leap2 לגרלין יורד, ובנוסף יש עמידות לגרלין.
7. אחרי הגבלה קלורית, leap2 יןרד, גרלין עולה יחס leap2 לגרלין עולה. גרלין מגרה אכילה וכך גם מונע ירידה בגלוקוז שיכולה להיות מסכנת חיים.

מסקנה:
לגרלין יתכן שיש מקום וזמן לטיפול בהשמנה, אבל כנראה לא כטיפול עיקרי בגלל המנגנונים הנוספים שפועלים. מתי כן?
אחרי פעילות גופנית כאשר יחס leap2 לגרלין נמוך; כאשר ההשמנה קשורה בreward drive behavior;
לשקול בדיקת רמות leap2 וגרלין לחישוב היחס, לצורך החלטה על הטיפול.

כדאי להוסיף פעילות אירובית בעצימות גבוהה, כדי למקסם את האפקט של ספורט להגבלת צריכה קלורית. פעילות אנאירובית (high endurance) דווקא מגבירה תאבון.

יום רביעי, 18:05
ד"ר יואל טולדנו

תגיד לי מה רמת קורטיזול שלך בינקות (כביטוי לרמת הסטרס שלך), ואומר לך מה יהיו הרגלי האכילה שלך כשתגדל…..

אדם שחשוף לסטרס אוכל יותר או אוכל פחות, כיוון שסטרס יוצר גירוי לסיגנלים (מתווכים מוליקולריים) של רעב או שובע במרכזים בהיפותלמוס.

סטרס יכול להיות driver של הרגלי אכילה לא רצויים.

למשל, בבני אדם הראו שסטרס במשפחה או יחסי הורה-ילד בעיתיים קשורים לתיאבון של הילד וצריכת פירות וירקות נמוכה בילד.

למחקר גוייסו ילדים בגיל 6-12 חודשים.
בדקו רמות קורטיזול ברוק לפני ואחרי סטרס (כביטוי לשינוי קורטיזול חופשי בדם בעקבות סטרס).

בהמשך בוצע שאלון של הרגלי אכילה בילדים בגיל 3 שנים.

תוצאות ראשוניות ומסקנות:
אכן יש overeating שהוא בהתאמה לרמת הקורטיזול לפני ואחרי סטרס.

יום רביעי, 17:55
ד"ר אדיב גולדהבר

במפגש עם המטופל לרתימה על טיפול ההשמנה צריך לעבור מול המטופל ממה נכון ומה לא לפגוש את המטופל במקום שהוא נמצא לעבור מהמחשבה של משקל גוף למצב הגוף שכולל מצב BMI, הקיף מתנים ומסת שומן

יום רביעי, 17:15
ד"ר יואל טולדנו

מה אתם אומרים לגבי המשקל של הילד השני שלכם?

הצגת מחקר SIBSIGHT:
הרגלי האכילה של ההורים משפיעים על הילדים.
האם זה תורם להשמנה בילד?
כמובן זה מושפע מדבר שני- השפעה גם ממאפייניו של הילד.

רקע:
א. בארה"ב ל-80 אחוז מילדים יש לפחות אח אחד.
ב. ידוע שיש סיכון מוגבר להשמנה בילד הראשון.
ג. ההיריון של הילד הבא מושפע מסביבה אימהית פחות טובה, למשל היסטוריה של סוכרת הריונית.

במחקר גוייסו 76 זוגות של ילד בכור עם הילד השני.

המסקנות:
המאפיינים של הילד השני בהחלט יכולים להשפיע על התפתחות השמנה בילד הראשון.
למשל, ילד שני עם affect שלילי גורם להורה לרצות/להרגיע את הילד הראשון עם עוד חלוקת מזון.

משמעויות לעתיד:
לחקור את ההשפעות של כל הנפשות במשפחה ולא רק את הילד הבודד.
לחקור את השינויים באופן לונגיטודינלי לאורך זמן בקרב המשפחה.

יום רביעי, 16:10
ד"ר ברוריה טל

Physiology of the Weight Reduced State:
From Mechanisms to Clinical Application
יו"ר: פרופ' פול מקליין PhD הוא מרצה בכיר באוניברסיטת קולורדו.
סקר בהקדמה את מגוון הסיבות להשמנה: ביולוגיות, גנטיות, אפיגנטיות, סביבתיות. מגוון הסיבות תורמות לתגובה שונה ומשתנה של מרזים בתהליך הרזיה. בתהליך ההרזיה ושמירת המשקל החדש מתקיימים שינויים בתיווך נוירואנדוקריני של תיאבון/שובע והפחתת הקצב המטבולי.
תהליך ההרזיה תורם להפעלת מנגנונים מטבולים היקפיים ומרכזיים שמגיבים בצורה דומה למצב של רעב של התדלדלות מאגרי אנרגיה אשר מפעילים תגובת נגד חזקה להגביר את צריכת האנרגיה.
יתר על כן, ירידת קצב מטבולי בתהליך ההרזיה, מגביר עוד יותר את הנטייה להחזרת המשקל הקודם.
רמזים ממחקרים אחרונים מספקים תובנה לגבי אסטרטגיות ניהול קליניות לשמירת השגי ההרזיה במטרה לסייע למטופלים להימנע מחזרת המשקל. הידע הנוכחי לגבי מנגנוני החזרה במשקל, מזהה דרכים ומציע חקירה נוספת, למציאת אסטרטגיות לשיפור תחזוקת הירידה במשקל לטווח ארוך במטופלים עם השמנת יתר.
ד"ר מיכאל רוזנבאום מאוניברסיטת קולומביה,
The Physiology of the Weight Reduced State: Factors Opposing Weight Loss Maintenance
הציג את הפיזיולגיה של ירידת משקל והפקטורים הבולמים את הורדת משקל.
דרגת הרעב בתהליך ההרזיה מופיע בממוצע אחרי כ 4 שבועות ופלטו בתהליך ההרזייה מופיע לעיתים תוך 6-8 שבועות. לגבי קצב מטבולי ככל שכמות מסת השריר גבוהה פחות יורד הקצב המטבולי. כאמור במקביל לירידה בצריכת האנרגיה יורד הקצב המטבולי שיכול להגיע ל 20%. עליית הרעב והכמיהה למזון בתום תהליך ההרזיה, מוסיף קושי לתהליך שמירת המשקל.
גם לאחר ניתוח בריאטרי ולאחר הרזייה בעזרת שינויי לייף סטייל, חלה עליית משקל כעבור בערך שנה בקצב תגובה דומה בין שני סוגי הטיפולים.
לסיכום ניתן לראות התנהגות ממוצעת דומה של חזרת משקל לאחר תהליך הרזייה בשיטות השונות אך קיימת וריאביליות גדולה בתהליך בין מטופלים. קשה לנבא מראש מי יוכל לשמור על המשקל שירד ומי יחזור לעלות במשל לאחר הרזייה.
ד"ר אריק רווזין הוא פרופסור באוניברסיטת מדינת לואיזיאנה. הוא מחלוצי המחקר של קצב מטבולי כתגובה לתהליכים ביולוגיים פיזיולוגיים.
Metabolic Adaptations in the Weight Reduced State
אריק עוסק שנים רבות בחקר התגובה האדפטיבית של הקצב המטבולי בתהליך הפחתת צריכת אנרגיה ואשר מגביר את הקושי בשמירת המשקל בתום ההרזיה.
אנשים עם קצב מטבולי נמוך עם סיכון גבוהה יותר לחזור ולעלות במשקל לאחר הרזייה. לדבריו אדפטציה בקצב מטבולי תלויה בכמות צריכת האנרגיה.
בתהליך ההרזיה מופיע שלב בו מרזים חשים שקר להם והסיבה ירידת הקצב המטבולי שתורם לירידת יצור החום של הגוף. ניתן לראות את ייצור החום במצלמת אינפרה אדום כשבודקים את ייצור החום לפני ובתום תהליך ההרזיה. אריק חוקר את האדפטציה המטבולית של הקצב המטבולי ל AGING. צריכת אנרגיה נמוכה יותר, וקצב מטבולי נמוך, תורמים להארכת תוחלת החיים ולבריאות טובה יותר.
פרופ' לי קפלן פרופסור מאוניברסיטת הארוורד
Gut-Brain Biology in Regulation of Food Intake
לי הציג בעיקר מחקר על חיות מעבדה שנמצא בתהליך של פרסום. השלוש שיטות האכלה של עכברים: הפחתת קלוריות, כמות קלוריות מאוזנת, האכלה בעודף קלוריות, ניתן לראות בשלב מסוים שקו עליית המשקל או הורדת המשקל מתיישר. כלומר גם בדיאטת הרזייה וגם בדיאטת השמנה חל תהליך אדפטיבי. (הערה שלי – ניתן לראות בבני אדם שעודף אכילה מביאה לעליית משקל כמעט בלתי מוגבלת) .
בפרוצדורה של הסרת רקמת שומן בעכברים מופיע ירידת משקל ולאחר מכן מופיע חזרה של המשקל.
לי הראה שבהגבלה קלורית יורד קצב מטבולי ובמקביל עולה תאבון.
לחלק מתרופות ההרזיה האחרונות השפעה על קצב מטבולי בנוסף לבלימת התאבון.
תרופה שתאפשר גם בלימת תאבון ובלימת ירידת קצב מטבולי תהייה אבן דרך להתקדמות הטיפול בהשמנה. על כל פנים מציין לי שנמצאה וריאביליות גנטית רבה בעכברים שתורמים לעליית משקל בתום תהליך ההרזיה. עכברים שעברו ניתוח בריאטרי תמיד עלו פחות במשקל לעומת עכברים שעשו דיאטה בלבד.
לאחר ניתוח בריאטרי מופיע עלייה של GLP1 ללא קשר להורדת המשקל.
דרור שאל את לי קפלן האם רמת ראשונית של GLP1 לפני הרזייה יכולה לנבא את גודל עליית המשקל. לי ענה שהמחקרים שנעשו עד היום בנושא, לא הראו סיגניפיקנטיות בפרמטר זה.
פרופסור בוורלי צ'אנג Beverly Tchang מאוניברסיטת קורנל
Weight Loss Maintenance with Medical and Surgical Treatments
בוורלי מציינת שבכל תרופה להרזיה ישנו רספונדר ונון רספונדר. וצריך לקחת בחשבון את הוריאביליות של התגובה בין מטופלים.
אריק רווזין סיכם שהצלחת הטיפול בהרזיה קשורה במשך הטיפול וההתאמה האישית של הטיפול. הכרה והבנת המטבוליזם, הפיזיולוגיה, הגנטיקה, האפיגנטיקה של מחלת ההשמנה, תעלה את הסיכוי להצלחת תהליך ההרזיה ושמירת המשקל לאורך זמן.
לי קפלן ציין שתחילת תהליך ניהול המשקל מתחיל בשינוי לייף סטייל, נמשך בסיוע תרופתי/בריאטרי.
יש צורך להתייחס לשלבים השונים של תהליך ההרזיה בהם מתחיל תהליך אדפטיבי.
לסיכום יש להבין שתהליך הרזיה כרוך בתופעה אדפטיבית, ירידת קצב מטבולי, עליית תחושת רעב, ווריאביליות גבוהה בין מטופלים. בתהליך הרזיה בממוצע ירידת משקל נמשכת כחצי שנה ולאחר מכן יש למצא פתרון נוסף כדי למנוע את עליית המשקל.

יום רביעי, 06:06
ד"ר עידית דותן

מנגנוני הפגיעה בלב באנשים עם השמנה:

איס"ק לב עם מקטע פליטה שמור=HFpEF:
עליה בלפטין, אקטיבצית רנין אנגיוטנסין, ירידה בBNP – גורמות לעליה בנפח הפלסמה, עליה ברמות סודיום , החמרת הדלקת ועליה בלחץ המילוי של הלב, וכל אלה מובילים לHFpEF.

פרפור פרוזדורים:
Diastolic dysfunction
וציטוקינים פרו-פיברוטים גורמים לפיברוזיס של עליה שמאל ולעלי בשכיחות אירועי פרפור. ירידה של מעל 10% במשקל – מפחיתה אירועים חוזרים של פרפור!

אגוניסטים לGLP1 בסכרת:
מפחיתים תמותה CV
מפחיתים שבץ מוחי
מפחיתים MACE
מפחיתים תוצאים כלייתיים
ועוד…

כעת ongoing:
מחקר הSELECT הבודק תוצאים CV באנשים עם השמנה ללא סכרת.

יום רביעי, 06:16
ד"ר דרור דיקר - בתגובה לד"ר דותן

מטאאנליזה שפורסמה לפני מספר שבועות הראתה כי הפחתה של למעלה מ 10% במשקל עשויה להפחית ארועי פירפור בתנאי שהפירפור נמשך פחות מ 12 חודש.

יום רביעי, 05:17
ד"ר עידית דותן

השמנה והלב
‐———————
השמנה היא גורם סיכון לאטרוסקלרוזיס, איס"ק לב, שבץ מוחי ואריתמיה, בעיקר AF וSCD.

הסיכון למחלות קרדיו-ווסקולריות עולה עם העליה בBMI.

הסיכון לתמותה CV גבוה ב20% באנשים עם עודף משקל, ב60% בהשמנה דרגה 1!!!

השמנה קשורה ב:

1. הצטברות שומן אקטופי בכבד, לבלב, אפיקרדיום, כליה, האסור הפרי ווסקולרי ואפילו בריאה (וגורם לפיברוזיס ריאתי)

2. היפרטרופיה של האדיפוציטים, היפוקסיה, אפופטוזיס, הצטברות תאי דלקת ושחרור מדיאטורים דלקתיים.

3. רקמת השומן החולה משחררת חומצות שומן חופשיות, שגורמות לעמידות לאינסולין.

כל אלה מגבירים תחלואה ותמותה קרדיו-ווסקולרית

ירידה במשקל באדם עם השמנה, מפחיתה שומן אקטופי וויצרלי;

16% ירידה במשקל מפחיתה ב30% את רקמת השומן התוך בטנית, ו65% ירידה בשומן הכבדי.

ירידה של 11% במשקל דרושה על מנת להשפיעה על חומצות השומן החופשיות.

הבסיס לטיפול בהשמנה הוא שינוי אורח חיים: תזונה, פעילות גופנית ושינוי התנהגותי.

על פי מחקר הlook ahead, הירידה במשקל הדרושה על מנת לשפר תוצאים CV.

פעילות גופנית משפרת גורמי סיכון CV, ללאקשר לירידה במשקל: שיפור בגלוקוז ובעמידות לאינסולין, שיפור בלחץ הדם, עליה בHDL, ירידה בשומן ויצרלי ושיפור בתפקוד אנדותל.
גם הזמן ללא תנועה= sedentary time, משפיע על תמותה CV: ככל שאדם פעיל יותר בזמן היושבני שלו, ללא קשר לכמות הפעמים שהוא מתאמן בשבוע – הסיכון יורד.

עד היום אין אף תרופה להשמנה שהראתה הפחתה באירועים ובתמותה CV. עם זאת, אנו יודעים שהתרופות מפחיתות את גורמי הסיכון: ירידה בהיקף המותן, ירידה בל"ד ( למעט עם נלטרקסון בופרופריון), ירידה בLDL, עליה בHDL, ירידה בTG וירידה בHbA1c.

לGLP1 באופן ספציפי, יש אפקטים נוספים, בנוסף לירידה בל"ד, שיפור גליקמי ושיפור בפרופיל הליפידים, יש הפחתה בדלקת, נתריורזיס ודיורזיס ברמת הכליה, הפחתה בקואגולציה שיפור+שימור תפקוד הלבלב.

יום רביעי, 03:31
ד"ר דן אויירו

הרצאה קצרה על אבחנה בMetabolically healthy Obesity –
כ50% מהמטופלים הסובלים מהשמנה הם בריאים מטבולית. מה המשמעות? אם בודקים את גודל האדיפוציטים – אין הבדל בין בריאים מטבולית לאלו עם תסמונת מטבולית. גם רמות הציטוקינים דומות (למעט PAI-1).

הערות שלי:
1. מעניין יהיה להבין משמעויות ארוכות טווח.
2. הבחנה בMetabolically Healthy Obesy- במחקר שלנו (ODiS, יוצג מחר בכנס בפוסטר) אנחנו רואים כי יש תת אבחון של השמנה במטופלים אלו. מידע נוסף – מחר.

יום רביעי, 03:37
ד"ר דרור דיקר - בתגובה לפוסט של ד"ר אויירו

החיים עם השמנה הבריאים מטבולית המאובחנים נכון הינם רק 7%.
בנוסף עבודה אחרת של מתיס בלואר שביצעה ביופסיות מהשומן הויסצראלי!! הראתה תוצאות אחרות שבהם גודל תאי השומן בבריאים מטבולית היה קטן יותר ורגיש יותר לאינסולין כך שיש אי הסכמה בנושא.

ויתכן ומיקום תאי השומן שנבדק הוא שקובע. לציין עבודה של פרופ רודיך ושל פרופ שי הראתה שגם בשומן התת עורי יש 2 שכבות של תאי שומן שונות ברגישות לאינסולין כך שהנושא מאוד לא ברור ובמחלוקת שנים רבות.

יום רביעי, 03:40
פרופ' יעל לבנטל - בתגובה לד"ר דיקר

בהקשר הזה היה מאמר מקיף של הקבוצה של רות פלוס שמצא 62 גנים שקשורים לגורמי סיכון קרדיווסקולרים בהשמנה ורובם גנים שקשורים לאדיפוציטים

יום רביעי, 02:33
ד"ר יואל טולדנו

כמה דגשים נוספים:

1. הטיפול הזה עם סטמלאנוטייד הוא לצורה ההומוזיגוטית של מוטציות אלו (של השמנה מונוגנית), ולא הטרוזיגוטית.

הצורות ההטרוזיגוטיות עשויות להגיב לטיפולים השגרתיים האחרים להשמנה.

2. הטיפול הזה הוא לא עבור ההשמנה הפוליגנית השכיחה, בה אנו מטפלים יום יום.

3. קיימת אפשרות שחולי prader willi syndrome יגיבו לטיפול זה.

4. אם פאנל גנטי הוא שלילי היום, ויש חשד גבוה להשמנה מונוגנית, בהחלט כדאי לחזור בעוד מספר שנים כי עד אז ייתכן דיווחו מוטציות חדשות.

הערה שלי:
מדוע מופיעה תופעת הלוואי של היפרפיגמנטציה עם סטמלאנוטייד?
כנראה קישור של האגוניסט הזה למלנוקורטין 1 רצפטור בעור.
מצורף קישור למאמר בנושא.

יום רביעי, 01:01
ד"ר דרור דיקר

הפאזה של הפחתת משקל שונה פזיולוגית מפאזת שימור המשקל.
בהפחתת משקל יש:
הפחתה של 300-400 קלוריות מעבר למצופה בהוצאה קלורית
יש 20% שיפור בתפקוד השריר

המניע העיקרי לעליה חוזרת במשקל הינו הרעב.

התהליכים הקשורים בשימור משקל לאחר הפחתת משקל הינם:
הוצאה קלורית
שריפת שומן
דיאטה דלת שומן ולא פחמימות.

יום רביעי, 00:32
ד"ר עידית דותן

הרצאה על השמנה מונוגנית – חלק 1
‐—–‐——————————–
אינדיקציות לבדיקה גנטית:
1. השמנה מוקדמת בגיל 3 עד 5, אחוזון מעל 97
2. היפרפגיה, עם רעב בלתי נשלט
3. היסטוריה משפחתית של השמנה
4. טיפולים רגילים להשמנה לא פועלים
5. השמנה עם סימנים נוספים של סינדרומים

טמלנוטייד, אגוניסט לMC4R.

אינדיקציות:
מוטציות בPOMC, PCSK1, חסר ברצפטור לפטין או תסמונת ברדט בידל.

תופעות לוואי: היפרפיגמנטציה, תגובות במקום ההזרקה, כאבי ראש, תופעות GI וזקפה ספונטנית.

יש דיווחי מקרה של טיפול באגוניסטים לGLP1, עם יעילות בהשמנה מונוגנית. מה בנוגע לשילוב אגוניסט לGLP1 עם סטמלנוטייד?
– אין מחקרים בני אדם.
– יש מחקרים שמראים יעילות במכרסמים.
– יש הגיון בשילוב כיוון שעובדים בנקודה אחרת במערכת.

תמיד כדאי לשים לב למחלות נוספות, שבהן יש טיפולים שגורמים לירידה במשקל:
סכרת- אגוניסטים לGLP1, מעכבי SGLT2, טירזפטייד.
מיגרנה- טופירמאט.
דכאון- בופרופריון
ADHD או Binge eating-
ויואנס (ליזדקאמפטמין)

נושאים קשורים:  OBESITY WEEK
תגובות
אנונימי/ת
04.11.2022, 18:43

תודה על דיווחים מרתקים

אנונימי/ת
04.11.2022, 21:19

נהדר, חסכתם לי לטוס...

אנונימי/ת
04.11.2022, 21:21

גם לי...

אנונימי/ת
04.11.2022, 22:51

השמנתי מנחת, שמעו....