• יו"ר: פרופ' חיים שירין
  • מזכיר: ד"ר ליאור כ"ץ
  • גזבר: פרופ' ריפעת ספדי
  • חברי איגוד: ד"ר טובה רייניס, ד"ר מיכל אופנהיים, ד"ר נעים אבו-פרחה וד"ר לב ליכטנשטיין
מחקרים

הקשר בין אגוניסטים לקולטן לפפטיד דמוי גלוקגון 1 לסיכון לכיס מרה

במחקר זה נמצא כי שימוש באגוניסטים לקולטן לפפטיד דמוי גלוקגון 1 היה קשור לסיכון מוגבר למחלות בכיס המרה או בדרכי המרה

כיס מרה (אילוסטרציה)
כיס מרה (אילוסטרציה)

אגוניסטים לקולטן לפפטיד דמוי גלוקגון 1 (GLP-1 RAs) מומלצים באופן נרחב לאיזון גליקמי והפחתת סיכון קרדיווסקולרי  אצל חולים עם סוכרת סוג 2, ולאחרונה גם לירידה במשקל. יחד עם זאת, הקשר בין GLP-1 Ras למחלות כיס מרה או תחלואה של דרכי המרה הינו שנוי במחלוקת. מטרת המחקר הייתה להעריך את הקשר בין טיפול עם GLP-1 RA למחלות כיס מרה או תחלואה של דרכי המרה ולחקור את גורמי הסיכון לקשר זה.

החוקרים השתמשו במאגרי מידע שונים, ביניהם MEDLINE/PubMed, EMBASE, Web of Science ו-Cochrane Library. המחקר שבוצע היה כלל 76 מחקרים מבוססי הקצאה אקראית עם קבוצת טיפול וקבוצת אינבו או קבוצה ללא טיפול. במסגרת המחקר שלפו שני סוקרים באופן בלתי תלוי נתונים על פי המלצות ה-PRISMA והעריכו את האיכות של כל מחקר על סמך כלי ה-Cochrane Collaboration risk-of-bias. החוקרים חישבו יחס סיכונים (RR) באמצעות מודלים אקראיים או מודלים של השפעה קבועה. איכות הראיות נקבעה לפי GRADEי (Grading of Recommendations Assessment, Development, and Evaluation). התוצא העיקרי היה תוצא מורכב של מחלה בכיס המרה או בדרכי המרה. תוצאים משניים היו תחלואה של דרכי המרה, סרטן בדרכי המרה, כריתה של כיס המרה, דלקת בכיס המרה ואבנים בכיס המרה.

תוצאות המחקר הראו כי טיפול עם GLP-1 RA היה קשור לסיכון מוגבר למחלות בכיס המרה או בדרכי המרה (יחס סיכונים, 1.37, רווח בר-סמך של 95%: 1.23-1.52), בעיקר אבנים בכיס מרה (יחס סיכונים, 1.27, רווח בר-סמך של 95%: 1.08-2.22). כמו כן, שימוש ב-GLP-1 Ras היה קשור גם  לסיכון מוגבר לתחלואה בכיס מרה או בדרכי מרה במחקרים הקשורים לאיבוד משקל (יחס סיכונים 2.29n = 13;, רווח בר-סמך של 95%: 1.64-3.18) ולסוכרת סוג 2 או מחלות אחרות (יחס סיכונים 1.27 n = 63; רווח בר-סמך של 95%: 1.14-1.43, P <.001). בכל המחקרים שנכללו, שימוש ב-GLP-1 RA היה קשור לסיכון מוגבר למחלות כיס מרה או דרכי מרה במינונים גבוהים (RR, 1.56, רווח בר-סמך של 95%: 1.36-1.78) בהשוואה למינונים נמוכים יותר (יחס סיכונים, 0.99, רווח בר-סמך של 95%: 0.73-1.33, P =.006) ולשימוש ממושך יותר (יחס סיכונים 1.40, רווח בר-סמך של 95%: 1.26-1.56) בהשוואה למשך זמן קצר (יחס סיכונים, 0.79, רווח בר-סמך של 95%: 0.48-1.31, P =.03).

החוקרים סיכמו כי בסקירה ובמטה-אנליזה נמצא כי שימוש ב-GLP-1 Ras היה קשור לסיכון מוגבר למחלות בכיס המרה או בדרכי המרה, בעיקר בשימוש במינונים גבוהים יותר, למשך זמן ארוך יותר ולירידה במשקל.

מקור:

Liyun et. al (2022) JAMA Internal Medicine DOI: 10.1001/jamainternmed.2022.0338

נושאים קשורים:  מחקרים,  כיס המרה,  דרכי המרה,  סוכרת,  GLP1-RA
תגובות