איך משתנה התקשורת בין אנשי צוות למטופלים ובני משפחה כאשר צריך לדון בהפסקת טיפול והפניה להוספיס?

התקשורת בין המטופלים למטפלים היא קריטית לטיפול איכותי בסרטן לקראת סוף החיים (EOL – end-of-life). עם זאת, הדיונים בנוגע להפסקת טיפול סיסטמי או טיפולי הוספיס כאפשרות טיפולית מתעכבים פעמים רבות. טרם בוצעה הערכה של תקשורת בזמן אמת בנוגע לנושאים המורכבים האלה. ביקורים פליאטיביים יכולים לשמש דרך הסתכלות יעילה על האופן בו התקשורת בנוגע ל-EOL מתבצעת במשך הזמן.

מטרת המחקר הנוכחי לבחון את הטבע של הדיונים בנוגע להפסקת טיפול סיסטמי והפניה להוספיס בקרב מטופלים, בני משפחה ואנשי צוות טיפול פליאטיבי במהלך טיפול במחלה ממאירה שאינה ניתנת לריפוי.

המחקר הנוכחי הוא מחקר איכותני של ביקורים במסגרת טיפול פליאטיבי. החוקרים הקליטו ביקורים של מטופלים ובני משפחה שהשתתפו במחקר של טיפול פליאטיבי מזמן האבחנה של סרטן ריאות או סרטן במערכת העיכול, שאינו במעי הגס, שאינם ניתנים לריפוי ובמהלך הטיפול בסרטן (n=30). החוקרים השתמשו באנליזה תמטית על מנת לאפיין את דפוסי התקשורת בהקשר של אירועים קליניים.

תוצאות המחקר הראו כי התוכן והטון של הדיונים השתנו ביחס למצב הבריאותי של המטופל. בהיעדר הדרדרות רפואית חריפה, השיחות עסקו בהוספיס בעיקר כאפשרות לטיפול EOL. שיחות גלויות לב בין מטופלים, בני משפחה ומטפלים הובילו לעליה בעומק ובספציפיות של השיח בנוגע ל-EOL. בנוסף, כאשר המטפלים זיהו כי המטופלים אינם עומדים בטיפול, הם עודדו התבוננות מעמיקה בהשלכות הנוגעות לאיכות החיים שנובעות מהמשכת הטיפול ובאפשרות שהטיפול עלול לגרום יותר נזק מתועלת, בציפייה לשינוי במצב הבריאותי.

קשר ממושך עם אנשי מקצוע מתחום הרפואה הפליאטיבית פועל בדרכים רבות לתמיכה במטופלים ובני המשפחה בקבלת החלטות מורכבות הנוגעות לטיפול EOL. תוצאות המחקר מציגות מודלים ושיטות התערבות לתקשורת ב-EOL.

מקור: 

Traeger, L. et al. (2020) Journal of Palliative Medicine 23,4.