מטרת המחקר הייתה לבחון את יכולת הריפוי של מטפורמין במצבים של אובדן שמיעה שנגרם בעקבות רעש (NIHLי– noise induced hearing loss) באמצעות מדידה של פרמטרים אודיולוגיים, ביוכימיים והיסטולוגיים.
עוד בעניין דומה
החוקרים חילקו 32 חולדות לארבע קבוצות (קבוצה 1: רעש, קבוצה 2: רעש + מטפורמין, קבוצה 3: מטפורמין, קבוצה 4: ביקורת). החוקרים השתמשו ברעש בטווח תדרים רחב (Broadband noise) בקבוצות 1 ו-2 לאחר שביצעו מדידות בסיס. בהמשך, החוקרים מדדו פרמטרים אודיולוגיים (בדיקת הדים קוכלאריים מסוג Distortion productי[DPOAE – distortion product otoacoustic emission] ובדיקה של תגובה אודיטורית בגזע המוח [ABRי– Auditory Brainstem Response]), פרמטרים ביוכימיים (סטטוס אנטי-אוקסידנטים כולל [TASי– total antioxidant status], סטטוס אוקסידנטים כולל [TOS –יtotal oxidant status], אינדקס סטטוס אוקסידטיבי [OSIי– oxidative status index], נזק לדנ"א, IL-1 בטא, IL-6,יTNF אלפא, HSF-1 ו-COX-2) ופרמטרים היסטולוגיים.
תוצאות המחקר הראו כי בקבוצה 2 הייתה ירידה מובהקת בספים של ABR ביום 7 וביום 14 בהשוואה ליום 1. בנוסף, ערכי ה-DPOAE של קבוצה 2 ביום 7 וביום 14 היו גבוהים יותר באופן מובהק בהשוואה לרמות שנמדדו לאחר החשיפה לרעש. כמו כן, נמצא כי הנזק לדנ"א, TOS ו-OSI בקבוצה 1 היו גבוהים בהשוואה ליתר הקבוצות.
החוקרים הראו גם כי ערך ה-HSF-1 בקבוצה 2 היה גבוה באופן מובהק בהשוואה לזה שנמדד בקבוצה 1. מבחינת הערכים של IL-1 בטא, IL-6 ו-TNF אלפא, לא נמצאו הבדלים מובהקים בין קבוצות 2,3 ו-4 והערכים האלה היו נמוכים באופן מובהק בהשוואה לקבוצה 1.
התוצאות ההיסטופתולוגיות במחקר לא הצליחו להראות הבדל מובהק בין הקבוצות שנחשפו לרעש בהשוואה לקבוצת הביקורת. החוקרים הסיקו בעקבות תוצאות המחקר כי למתן טיפול מוקדם עם מטפורמין יש השפעה טיפולית על NIHL.
מקור:
Gedik,O. et al. (2020) American Journal of Otolaryngology 41,1.