עד כה רק מעט מחקרים העריכו את שיעורי השגת התגובה הווירולוגית הממושכת והשינוי במדידת נוקשות הכבד (Liver stiffness measurement = LSM), לאחר טיפול עם תרופות אנטי ויראליות ישירות, בתנאים מוגבלי משאבים. החוקרים ניסו לתאר את היעילות של הטיפול עם תרופות אנטי ויראליות ישירות בהפטיטיס C, ואת השינוי ב-LSM לאחר השגת תגובה וירולוגית ממושכת.
עוד בעניין דומה
החוקרים ביצעו מחקר רטרוספקטיבי במטרה לבחון נתונים רציפים על מודבקים ב-HCV, אשר קיבלו טיפול עם תרופות אנטי ויראליות ישירות בין השנים 2015-2017, בשני מרכזים שלישוניים בברזיל. שיעורי השגת תגובה וירולוגית ממושכת דווחו ועברו אנליזה לפי פרוטוקול מטרת המחקר ואנליזה של טיפול בפועל. ה-LSM נמדד והשווה באמצעות אלסטוגרפיה ארעית, שבוצעה לפני הטיפול ולאחר השגת תגובה וירולוגית ממושכת, ועבר מודל רגרסיה לוגיסטית.
החוקרים הכלילו במחקר סך של 671 מטופלים (63% נשים, גיל ממוצע 62 (55-68), 89% עם גנוטיפ 1, 8% עם הדבקה מקבילה ב-HIV, ו-64% עם שחמת). רוב הנבדקים קיבלו טיפול בסופוסבוויר עם דקלטסוויר, עם או ללא ריבווירין (74%) וסופוסבוויר עם סימפרוויר, עם וללא ריבווירין (21%). שיעורי השגת תגובה וירולוגית ממושכת היו 94.6% (רווח בר סמך 95%: 92.7-96.1) ו-97.8% (רווח בר סמך 95%: 96.4-98.7) על פי אנליזה לפי מטרת המחקר ואנליזה של טיפול בפועל, בהתאמה. תופעת הלוואי המובילה הייתה אנמיה (9.6%, רווח בר-סמך 95%: 7.6-12.1). מדידות ה-LSM לפני הטיפול ואחרי השגת תגובה וירולוגית ממושכת לאחר 12 שבועות, היו זמינות ב-400 מטופלים. נמצא כי ה-LSM ירד באופן משמעותי לאחר השגת תגובת וירולוגית ממושכת (13.6 קילו-פסקל (טווח בין-רבעוני 10-21.6) לעומת 10.2 קילו-פסקל (טווח בין-רבעוני 7-17.6), p<0.001). סך של 167 מטופלים (42%) הורידו לפחות 30% מה-LSM שלהם, לאחר השגת תגובה וירולוגית ממושכת.
היעדר סוכרת סוג 2 (יחס סיכויים 1.52, רווח בר-סמך 95%: 1.05-2.21, p=0.028) ונוכחות של ספירת טסיות של 150,000,000,000/מ"מ3 או יותר (יחס סיכויים 1.75, רווח בר-סמך 95%: 1.23-2.5, p=0.002), קושרו באופן בלתי תלוי אחד בשני לירידה משמעותית ב-LSM (של 30% או יותר), לאחר השגת תגובה וירולוגית ממושכת.
החוקרים הגיעו למסקנה כי תרופות אנטי ויראליות ישירות הינן יעילות ובטוחות ביותר וה-LSM יורד באופן משמעותי, לאחר השגת תגובה וירולוגית ממושכת, בעוקבה אמתית בברזיל. היעדר סוכרת מסוג 2 ונוכחות של ספירת טסיות גבוהה קושרו באופן בלתי תלוי אחד בשני לירידה ב-LSM לאחר הצלחת הטיפול.
מקור: