מתן טיפולים בסרטן המעי הגס בסדר הפוך מזה שמקובל כיום יביא לשיפור בטיפול וגם להארכת חיי החולה, כך טוען פרופ' דן אדרקה, רופא בכיר במכון האונקולוגי במרכז הרפואי שיבא במאמרו שהופיע בחודש שעבר ב-Lancet Oncology. השתתפו בכתיבת המאמר שני עמיתים מגרמניה.
עוד בעניין דומה
פרופ' אדרקה ציין כי מדובר ב"פתרון לחידה בת עשר שנים שעניינה: מהו הטיפול הטוב ביותר עבור חולי סרטן המעי הגס גרורתי, המהווים כ-35% מחולי סוג הסרטן הזה. בנושא הזה נוצרו גישות שונות "והן גרמו לשיתוק ההתקדמות בתחום", ציין פרופ' אדרקה במאמרו.
במאמר מציין אדרקה כי בחירת הרכב הטיפול הכימי והביולוגי הראשון לחולה מכתיב את הרצף הטיפולי הטוב ביותר ומבטיח לחולה הארכת חיים. "זה כעשר שנים", ציין פרופ' אדרקה, "מתנהל בין האונקולוגים ויכוח ביחס לשאלה מהו הטיפול הביולוגי הראשון המועדף כשמדובר בגידולי המעי הגס: האם מתן התרופה אווסטין או ארביטוקס (או הדומה לה, וקטיביקס)? הוויכוח הזה מביך ומבלבל מאחר שהושגו מסקנות סותרות. מחקר אמריקאי הגיע למסקנה שאין הבדל בין שתי התרופות, בעוד מחקר גרמני הראה שאחת התרופות יעילה יותר מהאחרת".
קבוצת החולים שהמחלוקת בין הרופאים נוגעת להם הם אלה שהגידול הסרטני שלהם מכיל קולטנים של גורם הגדילה EGFR. במחקר השתתפו חולים עם גידול שלא ניתן היה לנתחם. הם מקבלים טיפול ביולוגי בשילוב עם כימותרפיה. לאחריו, לעתים, מימדי הגידול מצטמצמים עד שניתן להסירו בניתוח.
"השוני בין שני המחקרים הנ"ל", אומר עתה פרופ' אדרקה, "היה בלתי מוסבר אפילו על ידי החוקרים עצמם. מה שגרם לכך שלא ניתן היה לקבוע בוודאות מהו הטיפול היעיל ביותר".
פרופ׳ אדרקה בחן מחדש את תוצאות שני המחקרים אולם הפעם לא רק בהתייחס לטיפולים הביולוגיים אלא גם ביחס למנגנוני שיתוף הפעולה שבינם לבין הטיפולים הכימיים השונים.
הגידולים סווגו לארבעה סוגים בהתאם למאפיינים הביולוגיים של סביבת הגידול. את סוג הגידול ניתן לאבחן בסבירות גבוהה בבדיקות מולקולריות או לפי מיקומו - בצד ימין או בצד שמאל של המעי.
התברר כי באחד מסוגי הגידולים, התחלת הטיפול באווסטין עם תכשיר כימותרפי (אירנוטוקאן) האריכה את תוחלת החיים של החולים ב-21 חודשים בממוצע, לעומת חולים שהחלו בטיפול בשילוב של ארביטוקס ובאותו סוג של כימותרפיה. טיפול זה הכפיל את תוחלת החיים של החולים ל-40 חודשים בממוצע.
בסוג אחר של גידול הטיפול נעשה בשילוב של אווסטין והכימותרפיה אוקסליפלטין. כך התארכה תוחלת החיים של החולים ב־22 חודשים בממוצע, בעוד שהחולים שקיבלו במקום אווסטין, ארביטוקס, תוחלת חייהם התארכה רק ב-11 חודש.
"ידוע", הדגיש פרופ' אדרקה, "שהגידול מגייס להגנתו תאים בריאים המגנים עליו לא רק מפני תאי המערכת החיסונית, אלא שהם גם פועלים כדי לנטרל חלק מיעילות הטיפול הביולוגי והכימי.
"כאשר תוצאות המחקרים נבחנו מזווית כוללנית וחדשנית זו ולאור כל הנתונים הנ״ל, התברר לנו כי המחקרים לא רק שלא מציגים תוצאות סותרות, אלא שלמעשה הם משלימים זה את זה.
"ניתן היה להבין כי התוצאות השונות שהושגו עם אותו חומר ביולוגי, באותו סוג גידול, נבעו מצירוף בו זמני של תכשירים כימותרפיים שונים. במחקר אחד, החומר הכימי פעל יחד עם החומר הביולוגי כנגד הגידול, בעוד שבמחקר האחר התכשיר הכימי עורר בגידול הפרשת חומרים שנטרלו את פעילות החומר הביולוגי – מה שהקטין את יעילותו.
"ההסבר המפתיע הזה", קובע פרופ' אדרקה, "הבליט תופעה שהרופאים לא היו מודעים לה קודם לכן ולפיה תכשיר כימי מסוים, הניתן יחד עם החומר הביולוגי לשם הגברת הרג הגידול, עלול כשמדובר בקבוצה מסוימת של גידולים דווקא 'להגן' על הגידול הסרטני ולגרום לו להפריש חומרים שינטרלו את פעילות החומר הביולוגי.
"התבררה גם תופעה מפתיעה נוספת: אם התרופה הביולוגית ארביטוקס (או וקטיביקס) ניתנת בתוך שלושה-ארבעה חודשים ממתן האווסטין, היא מנטרלת כ-40% מפעילותה. הדבר הסביר מדוע יש הארכה בחיי החולה דווקא במתן הטיפולים אבל בסדר הפוך.
"התגלית משנה להערכתי באופן בסיסי את הגישה לטיפול בחולה עם גידול במעי הגס. בניגוד לתפישה שהיתה מקובלת עד כה, מתברר שלא החומר הביולוגי, כאשר יינתן ראשון, הוא שקובע את אורך חיי המטופל אלא בחירת הצמד הנכון של תרופה ביולוגית והכימית, מותאם לסוג גידול מסוים ואשר יינתן כטיפול ראשון ומותאם אישית. הוא זה שיכתיב למעשה גם את הרכב הטיפול השני הטוב ביותר שיינתן, דבר שיבטיח את הארכת חיי החולה.
"יישום המסקנות החדשות שעלו מהמחקר הנוכחי יביא לשינוי בהנחיות הטיפוליות כשמדובר בסרטן המעי הגס, לשם שיפור היעילות של הטיפול וגם להארכה נוספת בחיי החולה".