מחקרים קודמים זיהו נושאים חשובים הקשורים למערכת היחסים של הרופא והמטופל הסובל מתסמונת המעי הרגיז (IBS- irritable bowel syndrome) המשפיעים באופן שלילי על טיפול בתסמינים. למרות זאת, מעט מאוד מחקרים בדקו את האינטראקציה בין רופאי המשפחה לבין מטופלים עם IBS עמיד לטיפול. כיום, הקווים המנחים מציעים טיפול התנהגותי קוגניטיבי (CBT- cognitive behavioral therapy)  כאפשרות טיפולית בתסמינים העמידים לטיפול.

מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבחון את התפיסה של האינטראקציה עם רופא המשפחה בקרב מטופלים עם IBS עמיד לטיפול לאחר CBT או טיפול מקובל (TAU – treatment as usual). החוקרים ביצעו מחקר איכותני שהוטמע כחלק מניסוי שבדק את ההשפעה של CBT על טיפול ב-IBS עמיד. במחקר השתתפו 52 מטופלים והוא כלל ראיונות מובנים למחצה שבוצעו לאחר קבלת הטיפול במסגרת רפואה ראשונית ושניונית באנגליה.

החוקרים ביצעו ניתוחים אינדוקטיביים ו/או תמטיים שהתבססו על מידע על מנת לזהות נושאים מסוימים מתוך המידע שנאסף בראיונות. תוצאות המחקר הצליחו לזהות שני נושאי מפתח: תחושה שלרופא המשפחה אין מספיק ידע בנוגע ל-IBS ותחושה של חוסר אמפתיה מצד רופא המשפחה, אך יחד עם ההכרה כי קיים שיפור מסוים בשנים האחרונות. התפיסות הללו תוארו באמצעות שלושה שלבים מרכזיים בטיפול: הגעה ל'אבחנה של המוצא האחרון', חיפוש של טיפול מתאים באמצעות ניסוי וטעייה ללא עירוב המטופל בקבלת ההחלטות וטיפול לא מספק לטווח הרחוק.

תוצאות המחקר הראו שרק מטופלים שטופלו עם CBT דיווחו על חלוקת אחריות משותפת בינם לבין הרופא בנוגע לטיפול בתסמינים וניסיון להפחית התנהגות מסוג health-seeking behavior.

המחקר מצא כי בקרב קבוצת המטופלים הסובלים מ-IBS עמיד לטיפול שהשתתפו במחקר זוהו נושאים הקשורים לתקשורת בין הרופא למטופל. החוקרים הסיקו כי העלאת ההסברה של תהליך הגעה לאבחנה חיובית, מעורבות גבוהה יותר של המטופלים בבחירת האפשרויות הטיפוליות (כולל הסבר ריאלי של השיפור האפשרי) ומתן תוקף לתסמינים עשויים לעזור.

המחקר הנוכחי תומך בתפקיד של תוכנית טיפולית עצמית המבוססת על CBT כתוכנית העשויה לעזור לפתור את הבעיות הללו ומציע כי פנייה מוקדמת לשיטות הללו עשויה להיות מועילה.

מקור: 

Sibelli, A. et al. (2018) British Journal of General Practice 68.