מבחן הצמא הבלתי ישיר מהווה כיום את ערך היחוס לאבחנה של תפלת השתן (Diabetes Insipidusי[DI]). עם זאת, מדובר על מבחן שקשה לבצע, והרבה פעמים תוצאותיו אינן מדויקות. המחקר הנוכחי השווה את מבחן הצמא הבלתי ישיר עם אבחנה ישירה של Copeptin, חלבון שמהווה חלק מהנגזרת המוקדמת של Vasopressin.
בין 2013-2017, גויסו 156 מטופלים מיובשים ועם שיתון יתר (Polyuria) ב-11 מרכזים רפואיים ובוצע עליהם מבחן צמא והזלפת תמיסת סליין היפרטוני. במבחן הסליין, רמות Copeptin בפלזמה נמדדו לאחר שרמת הנתרן בפלזמה הגיעה ללפחות 150 mmol/liter. התוצא העיקרי שנמדד היה רמת הדיוק האבחנתית של כל אחד מהמבחנים בהשוואה לאבחנה הסופית שבוצעה על בסיס היסטוריה רפואית, תוצאות המבחנים ותגובה לטיפול, כאשר רמות ה-Copeptin היו ממוסכות.
144 מתוך המטופלים ביצעו את שני המבחנים. האבחנה הייתה שתיית יתר (Primary polydipsia) ב-82 מהמטופלים (57%), DI ממקור מרכזי ב-59 מהמטופלים (41%) ו-DI ממקור כלייתי ב-3 מטופלים (2%). מבין 141 המטופלים שנכללו בניתוח הנתונים, מבחן הצמא הבלתי ישיר אבחן נכונה 108 מטופלים (דיוק אבחוני 76.6%, רווח בר-סמך 95%: 68.9-83.2) ומבחן הזלפת הסליין ההיפרטוני (עם רף Copeptin גבוה מ-4.9 pmol/liter) אבחן נכונה 136 מטופלים (דיוק אבחוני 96.5%, רווח בר-סמך 95%: 92.1-98.6, P<0.001). מבחן הצמא הבלתי ישיר אבחן נכונה 77 מתוך 105 מקרים של שתיית יתר (73.3%, רווח בר-סמך 95%: 63.9-81.2), בעוד שמבחן הזלפת הסליין ההיפרטוני הבחין בין שני המצבים ב-99 מתוך 104 מקרים (95.2%, רווח בר-סמך 95%: 89.4-98.1, לאחר תקנון P<0.001). במטופל אחד שעבר את מבחן הצמא הייתה תופעת לוואי רצינית (היפונתרמיה לאחר מתן Desmopressin שנסתיימה באשפוז).
לסיכום, החוקרים מצאו שמדידה ישירה של Copeptin בפלזמה לאחרת הזלפת תמיסת סליין היפרטוני הייתה בעלת ערך אבחוני רב יותר מאשר מבחן הצמא במטופלים מיובשים ועם שיתון יתר.
מקור: