בשנים האחרונות מצטברים מחקרים רבים ששופכים אור על הפתופיזיולוגיה של IBS (תסמונת המעי הרגיז), מחלה שבעבר נחשבה לפסיכולוגית אך היום מבינים שהיא הפרעה פונקציונלית שתורמים לה מרכיבים נוירולוגיים, גסטרואנטרולוגיים, בקטריולוגיים ואחרים. מחקרים מצאו קשר בין זיהומים חריגים במערכת העיכול כגון שלשול מטיילים או התפרצויות אפידמיות ובין הופעה של IBS. מחקר זה בדק מהי שכיחות אבחנת IBS בקהילה אחרי זיהומי מערכת עיכול שונים.
עוד בעניין דומה
במחקר עוקבה רטרוספקטיבי נעשה שימוש בנתונים שגרתיים שנאספים לגבי חולים בבוואריה, גרמניה. מקרי המחקר כללו מטופלים שחוו אירוע ראשון של זיהום בדרכי העיכול ללא היסטוריה של מחלת מעי פונקציונלית בין השנים 2005-2013. לכל חולה הותאם מקרה ביקורת תואם גיל, מין ואזור מגורים. התוצאות כללו IBS ו-CFSי(תסמונת עייפות כרונית).
עוקבת המחקר כללה כחצי מיליון מקרי מחקר וכמיליון מקרי ביקורת. כל סוגי הזיהומים בדרכי העיכול היו כרוכים בסיכון מוגבר ל-IBSי(HR 2.19-4.25), ול-CFSי(HR 1.35-1.82). מין נשי היה גורם סיכון לשתי המחלות.
החוקרים סיכמו כי כל סוגי הזיהומים בדרכי העיכול השגרתיים בקהילה הם גורם סיכון ל-IBS ול-CFS.
מקור:
ערכה : ד״ר נועה גולדשר מינרבי