פרופ' משנה יעל קופלמן, בת 57, נשואה ואם לשלושה ילדים, מתגוררת בקיסריה. מדי בוקר היא מגיעה למקום עבודתה במכון לגסטרואנטרולוגיה במרכז הרפואי הלל יפה בחדרה, אותו היא מנהלת מאז תחילת שנת 2014.

פרופ' קופלמן היא גם מרצה בכירה בבית הספר לרפואה בטכניון חיפה ופעילה בחינוך רפואי - בין השאר יזמה והטמיעה תכניות לימוד לסטודנטים לרפואה בשיטת "לימוד מושתת בעיה"; היא מומחית בפעולות אנדוסקופיות כולל פעולות כירורגיות זעיר פולשניות ומייעצת לחברות הזנק בפיתוחים טכנולוגיים בתחום הרפואי.

לדבריה, "התחום הטכנולוגי שואב רעיונות להמצאות וחידושים תוך זיהוי הצורך בשדה הקליני, ותהליך היצירה והיישום נשען על ניסיון רפואי. לכן, יש צורך בשיתופם של רופאים בתהליכי המחקר והפיתוח, משלב היזמות ועד לבדיקת בטיחותו ויעילותו של המוצר הסופי. מתוך כך גם אני מייעצת לחברות הזנק בפיתוחים טכנולוגיים בתחום הרפואי".

דוגמאות ל"חיבורים" שלה עם התחום הטכנולוגי: פיתוח קליפ הסוגר את כל דופן המעי, פיתוח דבק לסגירת השקות, הזרקת חומר אנטי-סרטני מונחה אולטראסאונד אנדוסקופי לטיפול בסרטן הלבלב, וזיהוי תמונת פוליפים במעי באמצעות מחשב לומד ואינטליגנציה מלאכותית.

את לימודי הרפואה עשתה בפקולטה בטכניון והתמחתה ברפואה פנימית ובגסטרואנטרולוגיה. את ההתמחות ברפואה פנימית עשתה ברמב"ם בחיפה, שם גם פגשה את המנטור שלה, המודל לחיקוי, פרופ' ג'רלד ברוק, פרופ' אמריטוס בפקולטה לרפואה בטכניון, מומחה ברפואה פנימית ובריאות הציבור, לשעבר מנהל מחלקת פנימית ד' ומנהל המכון לבדיקות תקופתיות בקריה הרפואית רמב"ם. "פרופ' ברוק", היא אומרת, "הוא רופא בעל ידע מקצועי רחב, נעים הליכות, שהפיץ סביבו אווירת סובלנות וטוב לב".

מדוע בחרת בתחום הזה?

"בגסטרואנטרולוגיה קיים שילוב בין הרפואה הפנימית עם בסיס ידע תיאורטי רחב, לבין עשייה מנואלית פרקטית מתחום הכירורגיה. זהו מקצוע הנמצא בהתפתחות טכנולוגית תמידית ואינו קופא על השמרים. בגסטרואנטרולוגיה תחומי עניין מגוונים ואפשרויות רבות לעזור ולהשפיע על בריאות המטופלים".

ספרי על מקרה בלתי נשכח בחיים המקצועיים. 

"אם אני צריכה להיזכר במקרה מחיי המקצועיים, צריכה להתאמץ להעלות את תמונת השכן במושב עופר שאותו הצלתי ממוות מהכשת נחש צפע על ידי מתן טיפול תרופתי מהיר, או תמונת המטופלת שזיהיתי אצלה סרטן קיבה כשהיה קטן ונתיח והיא חיה שנים טובות מאז. אך דווקא המקרים ה'בלתי מוצלחים', שבהם נגרם סבל למטופל, עם או בלי קשר ישיר אלי, הם הרבה יותר חזקים וחיים בזכרוני ואני משמרת את כל השיעורים שלמדתי מהם".

בזמנה הפנוי נהנית פרופ' משנה קופלמן ממוזיקה - לשמוע ולנגן - מקריאה, מכתיבה ומצילום, או כפי שהיא אומרת: "אני נהנית ללכוד את הרגע בצליל, במילה, בתמונה".

היא מנגנת בפסנתר מגיל עשר, המוזיקאי האהוב עליה הוא שלמה ארצי - "אני אוהבת את הארציות שלו, איך הוא מצליח לכוון לכל אוזן, לגעת בכל כך הרבה ישראלים, משהו באיך שהמוזיקה שלו משפיעה גאוני בעיני". היא שומרת מקום חם גם לעידן רייכל - "כשרון מוזיקלי עם יכולת לחבר חיבורים הרמוניים של כשרונות".

הספר האחרון שקראה הוא "להיעשות אני" של ארווין יהלום. "הסופר הוא פסיכיאטר אמריקאי יהודי, מטפל ומנחה קבוצות. אחרי שכתב בעבר ספרים מקסימים כמו 'כשניטשה בכה' או 'הריפוי של שופנהאואר', הוא כותב כעת ספר בניסיון לסכם את חייו ולהסביר איך נעשה למי שהוא. אני אוהבת להבין את סיבותיו ולקחת הסברים לעצמי".

היא חוטאת גם בצילום, כבר אמרנו, וכמה מצילומיה של פרופ' משנה קופלמן תלויים על קירות מכון הגסטרו. כשיש לה זמן פנוי, בעיקר בעת טיולים בארץ ובעולם, היא מצלמת טבע ואנשים במצלמת קנון 700D שלה ובמצלמת הנייד ולפעמים היא מעלה את היצירות לרשת החברתית ולחוגי צלמים. המשיכה שלה לאמנויות ממשיכה גם במקצוע שהיתה בוחרת לעצמה לו לא היתה רופאה. "אם לא רופאה, הייתי סופרת או מנצחת על תזמורת, או פסיכולוגית", היא אומרת.

מהו המוטו שלך בעבודה היומיומית?

"Walk the Talk - הקפידי שמעשייך ומילותייך יהיו שווים, כך שלא יהיה פער בין העשייה לבין הדעות והערכים. בכל בוקר מחדש אני מזכירה לעצמי להיות בהתכוונות זו ומייחלת שמעשיי יהיו טובים ונכונים".

לסיום, מה היית משנה במערכת הבריאות?

"היית משנה את היחס הבלתי שוויוני למטופלים בפריפריה, משקיעה יותר בשירותי הבריאות ומטפחת את השירות גם בקצוות הארץ. כמו כן, הייתי מהדקת את הקשר בין המנהלים לבין השטח ומאריכה את הזמן המוקצב למפגש בין רופא למטופל".