בני אדם נדבקו בנגיף ההפטיטיס B (צהבת) לפחות מאז עידן הברונזה. כך עלה ממחקר גנטי חדש שפורסם בשבוע שעבר ב-Nature. החוקרים החזירו לחיים במעבדה את הנגיף משרידי גופות אדם שחיו לפחות לפני 4,500 שנה. אחד מהם היה לוחם שנפל בקרב וגופתו נמצאה בקבר אחים במונגוליה. הוא נשא את הרצף הגנטי של הנגיף הקדום.

הנגיף הפטיטיס B "המודרני" נתגלה בשנות ה-60 של המאה ה-20 ודי מהר לאחר מהן פותח חיסון למחלה, שזיכה את מפתחו בפרס נובל. אלא שחרף החיסון הנגיף ממשיך להוות גורם לזיהומים כרוניים שאינם ניתנים לריפוי ולתמותה. ב-2015 כמעט 900 אלף בני אדם בעולם מתו מהפטיטיס B, רובם בעקבות סיבוכים בכבד, כך על-פי ה-WHO.

ההערכה היא כי לפחות 257 מיליון בני אדם בעולם הם נשאים של הנגיף הפוגע בכבד וידוע כגורם סיכון לסרטן. חלקיקים של הנגיף עלולים להגיע באורח בלתי צפוי דרך זרם הדם ולהתמקם בשיניים ובעצמות. אצל כמה מאותם שלדי אדם קדום שנתגלו באחרונה הנגיף "נקבר" בחומרים קשיחים אלה והחוקרים נטלו את הדגימות מהם כדי לשחזר את רצף ה-DNA של הנגיף.

החוקרים בחנו במחקר הזה 304 דגימות של שרידי עצמות אדם שנמצאו באירופה ובאסיה. הם חיו, על פי תיארוך הממצאים, בין 200 ל-7,000 שנה לפני זמננו. במחקר נמצאה התאמה זהה של הנגיף בשרידי 25 בני אדם בכלל זה, כאמור, אותו לוחם סיני (Xiongnu Warrior) ששרידי השלד שלו נמצאו בקבר המוני במונגוליה.

ה-DNA הקדום ביותר שהופק

מהרצפים שהופקו עלה בידי החוקרים ליצור 12 גנומים של נגיף ההפטיטיס B. אלה הם הגנומים הנגיפיים הקדומים ביותר שנתגלו בשלדי אדם. ה-DNA הקדום ביותר שהופק לפני התגלית הנוכחית היה של אדם שחי לפני 500-450 שנה באיטליה. עם זאת, חוקר מוערך שלא נטל חלק במחקר זה, פרופ' הנדריק פוינר מאוניברסיטת מק'מסטר בקנדה, צופה ש"השיא הזה לא יחזיק מעמד זמן רב" ויתגלו נגיפים קדומים עוד יותר.

עוד דיווחו החוקרים כי ב-12 הגנומים היה גם זן של נגיף זה שנכחד רק לאחרונה. כלומר, מדובר בזן שהיה פעיל גם בימינו. בעבודת המחקר בוצעו פעולות להשוואה מולקולרית של הנגיף ושרידיו.

שני צוותים נפרדים עסקו במחקר הזה כאשר הממצא הקדום ביותר הוא שרידי עצמות שלד של חקלאי שחי לפני 7,000 שנה באזור שבו שוכנת גרמניה כיום.

בתהליך העבודה נתגלתה גם כמות גדולה של DNA שאיננו אנושי – עקב זיהומים שנגרמו לשרידי השלדים והיה צורך לסלק אותם ולהתעלם מהם, הסביר אסקה ווילרסלב, אחד ממחברי דו"ח המחקר, מומחה לגנטיקה אבולוציונית מאוניברסיטת קופנהגן בדנמרק. הוא מסר כי "לשם הבנת הפרהיסטוריה של המין האנושי באמצעות איסוף DNA משרידי שלדים קדומים היה צורך להפיק אותם על ידי טחינת שיניים ופיסות עצם קטנות לאבקה. אבל, כאמור, בתוך האבקה גם נתגלו גנים שאינם אנושיים.

"חשיבות המחקר הוא שעתה יכולים חוקרים לאתר את הנוכחות של גנומים נגיפיים מרכזיים, בעלי חשיבות ראשונה, בנקודות זמן ספציפיות מבלי שיש צורך בנוכחות פיזיקלית אחרת של הנגיף"

החוקרים הבהירו כי אין שום סכנה, באורח מוחלט, שמישהו מהם נדבק בנגיף ההפטיטיס B הקדום משום שנגע בשרידי השלדים שנתגלו. הטכנולוגיה שבה השתמשו לשם השגת ממצאי המחקר קיימת כחמש שנים אבל יש צורך לאתר את הדגימות הנכונות כדי להשיג את התוצאה.

המחקר עשוי לסייע בהבנת תהליך האבולוציה של הפטיטיס B בשלבים מאוחרים יותר. "חשיבות המחקר", הסביר פרופ' פוינר לעיתון וושינגטון פוסט, "הוא שעתה יכולים חוקרים לאתר את הנוכחות של גנומים נגיפיים מרכזיים, בעלי חשיבות ראשונה, בנקודות זמן ספציפיות מבלי שיש צורך בנוכחות פיזיקלית אחרת של הנגיף. עד כה היתה מקובלת ההערכה שמקור ההפטיטיס B ב'עולם החדש', כלומר ביבשת אמריקה וממנה התפשט לאירופה לפני כ-500 שנה. הרעיון הזה לבטח מוטעה", הדגיש ווילרסלב.

החומר הגנטי הגולמי שנמצא עתה טופל במעבדת המרכז לאבולוציה של פתוגנים באוניברסיטת קיימברידג'. "זה היה מבחינתנו מכרה זהב", אמרה ברברה מוהלמן, סטודנטית מהאוניברסיטה  ושותפה למחקר החדש. היא ועמיתיה בדקו 114 מיליארדי מקטעים של DNA שנאספו מאותם 304 שלדי בני אדם שחיו בתקופות השונות. פרופ' פוינר: "התגלית שופכת אור חדש ומסייעת להבנת הסבל האנושי בעבר".

גם חוקרים ממכון מקס פלנק לחקר ההיסטוריה האנושית ביֶנה, גרמניה, אוספים DNA משרידי אדם קדומים. ד"ר יוהאנס קראוס ועמיתיו חוקרים עתה DNA שהופק משיניים של 53 בני אדם באזור שבו שוכנת גרמניה. התברר ששלושה מהם נפגעו מהפטיטיס B. אחד חי לפני כ–1,000 שנה, השני - לפני 5,300 שנה והשלישי - לפני 7,000 שנה. האחרון נמנה עם החקלאים הראשונים באירופה, שהגיעו מטורקיה.

ההשערה: הנגיף עבר מקופים לבני אדם באפריקה

ד"ר קראוס אמר כי נדהם לגלות בכמות הגדולה יחסית של DNA נגיפי שנמצאה בשיניים, המעידה, לדעתו, על פגיעה קשה של הנגיף. "האנשים הללו היו חולים בשלב מתקדם מאוד. הנגיף כנראה גרם למותם. נראה שהנגיף היה נפוץ מאוד בעבר. "מצאנו", אמר עוד, "שהנגיפים שנתגלו דומים יותר מכל לזנים של נגיפי ההפטיטיס B שנמצאים כיום רק אצל שימפנזות וגורילות. ההשערה שלנו: הנגיף קפץ מקופים לבני אדם בשלב מוקדם בתולדות המין האנושי, באפריקה".

ד"ר דיטר גלב, מומחה לווירולוגיה מולקולארית, אמר כי חקר החזרה לחיים של נגיפים מתקופת הברונזה מעלה את השאלה אם הם היו שונים מזני הנגיפים הפוגעים בבני אדם כיום. "חקר נגיפים קדומים עשוי לסייע בהבנה איך ההפטיטיס B עשוי להתפתח בשנים הבאות. באמצעות חקר העבר של הנגיף אנחנו יכולים לנבא מה יקרה בעתיד".

"נראה", הוסיף המומחה לביולוגיה אבולוציונית ד"ר אלכסנדר סו (Suh) מאוניברסיטת אופסה השבדית שלא היה מעורב בתגלית, "כי כמה מאותם נגיפי הפטיטיס B קדומים נדדו לאזורים גיאוגרפיים שונים מקרוביהם המודרניים. תגלית זו מספקת זווית ראייה חדשה לסוגיית התפוצה הגיאוגרפית של מחוללי מחלות שעברו שינויים במהלך הזמן".

כמה גירסאות של נגיפי הפטיטיס B הקדומים, הדגישו החוקרים, עדיין "חיים" ו"פעילים" ובני אדם נדבקים בהם גם בימינו.

השלב הבא במחקר יהיה לבנות קטלוג של המוטציות האפשריות של נגיף זה. "זנים קדומים אולי, ואולי לא, צצים שוב אבל הבנה כיצד הנגיף עבר עם הזמן הסתגלות ואקלום עשויה לעזור למדענים לנסות לנבא כיצד הנגיף יחזור כמוטציה בעתיד.

כיום נגיף ההפטיטיס B, נמצא בדם וברוק, מועבר מנשים הרות לעוברים שלהן ועלול להתפשט דרך יחסי מין או שימוש במחטים משותפות.

יש לציין כי ב־2015 מצאו החוקרים DNA של החיידק ירסיניה פסטיס הגורם למחלת הדבר. הוא נמצא בשבעה שלדים מימי הביניים שנמצאו באירופה ובאסיה.