מטרת המחקר הייתה לבחון את האם מאפיינים דמוגרפיים, סביבתיים וקליניים ראשוניים מאפשרים לנבא את יכולות התקשורת הפונקציונאליות של ילדים עם שיתוק מוחין (cerebral palsy) בכניסה לבית ספר.
עוד בעניין דומה
החוקרים השתמשו בנתונים ממחקר פרוספקטיבי אורכי שבוצע באוסטרליה בקרב ילדים עם שיתוק מוחין. ילדים שעברו הערכה הן בגילאי 18 עד 24 חודשים והן בגילאי 48 עד 60 חודשים (גילאי 4 עד 5) הוכללו במחקר. יכולות התקשורת הפונקציונאליות של הילד סווגו בגיל 48 עד 60 חודשים על ידי שימוש במערכת הסיווג של יכולות תקשורת (Communication Function Classification System - CFCS).
המשתנים המנבאים שנבדקו כללו: יכולות תקשורת בגיל 18 עד 24 חודשים, שנבחנו על ידי רשימת התיוג לילודים של הCSBS-DPי (Communication and Symbolic Behavioural Scales Developmental Profile); ויכולות מוטוריות, שנבחנו על ידי:
GMFCS מוקדם (Gross Motor Function Classification System), MACS (Manual Ability Classification System),
וסוגי התנועות והתפרסותן שהוערכו על ידי שני פיזיותרפיסטים. נתונים על משתנים דמוגרפים ועל מחלות נלוות התקבלו מראיונות עם ההורים, שבוצעו על ידי רופא ילדים או מומחה בשיקום.
114 ילדים הוכללו במחקר (76 בנים, 38 בנות). בין 18 ל-24 חודשים ממוצע הניקוד במדדי ה-CSBS-DP היה 84.9 (סטיית תקן: 19.0). ההתפלגות הסיווג על פי מערכת CFCS ב-48 עד 60 חודשים הייתה:
סיווג I=36 (יכולת תקשורת פונקציונאליות טובה ביותר, 32%)
II=25 (22%), III=20 (18%), IV=19 (17%), ו-V=14
(יכולת תקשורת פונקציונאלית פחותה ביותר, 12%).
על אף שבביצוע ניתוח חד- משתני מספר רב של משתנים כולל ציון אפגר (לאחר דקה ו-5 דקות), ולקות שמיעה וראייה ניבאו את יכולות התקשורת בעת הכניסה לבית ספר, בניתוח רב-משתני רק הציונים בממדי CSBS-DPי (p<0.01) או GMFCSי (p<0.01) לאחר 18 עד 24 חודשים ניבאו אותן באופן מובהק.
החוקרים מסכמים כי מבנה הגוף ותפקודו ולא מאפיינים סביבתיים השפיעו על יכולות התקשורת התפקודית בעת הכניסה לבית ספר, בילדים עם שיתוק מוחין. תוצאות אלו ממחישות את חשיבות בדיקות הסקירה המוקדמות, חינוך ההורים, ותכנון תכניות התערבות עתידיות על מנת לשפר את יכולות התקשורת התפקודיות של ילדים אלו.