חוקרים מאוניברסיטת קליפורניה מדווחים על תוצאות הכוונה לטפל (intention-to-treat) לטווח רחוק ב-118 חולים עם סרטן כבד ראשוני (hepatocellular carcinoma) שעברו down-staging מאז 2002, תהליך המשלב קריטריונים רחבים ותוצאות טיפול בסרטן הכבד, כדי להתאים לקריטריון 2T שלפני השתלת כבד על פי מדד מילאן או אונוס (Milan/UNOS criteria).
עוד בעניין דומה
במסגרת המחקר, בוצעה השוואה בין תוצאות החולים האלו לתוצאות 488 חולים עם סרטן כבד ראשוני שנרשמו להשתלת כבד והתאימו לקרטריון 2T באותה התקופה ללא צורך ב-down-staging.
החולים שעברו down-staging חולקו לתתי קבוצות: נגע יחיד הגדול מ-5 ס"מ וקטן מ-8 ס"מ (n=43י); 3-2 נגעים שלפחות אחד מהם גדול מ-3 ס"מ וקטן מ-5 ס"מ כאשר גודל כלל הגידול היה 8 ס"מ או פחות (n=61); או 5-4 נגעים שכולם קטנים מ-3 ס"מ וגודלו של כל הגידול היה 8 ס"מ או פחות (n=14).
בקבוצה שעברה down-stagingי, 64 חולים (54.2%) עברו השתלת כבד וב-5 (7.5%) מתוכם חזר סרטן הכבד. שניים מבין החמישה אצלם חזר סרטן הכבד היו שייכים לקבוצת ה-5-4 גידולים.
ההסתברות המצטברת לנשירה לאחר שנה ושנתיים (סיכון התחרות) היו 24.1% ו-34.2%, בהתאמה, בקבוצת שעברה down-staging, לעומת 20.3% ו-25.6% בהתאמה בקבוצה שדורגה כ-2T מלכתחילה (p=0.04).
ההסתברות על פי קפלן-מייר (Kaplan-Meier) לשרידות לאחר 5 שנים מהניתוח ולאי חזרת הגידול לאחר 5 שנים היו 77.8% ו-90.8%, בהתאמה בקבוצה שעברה down-staging, לעומת 81% ו-88%, בהתאמה, בקבוצת שדורגה כ-2Tי (p=0.69 ו-p=0.66, בהתאמה).
שרידות הכוונה לטפל במשך 5 שנים הייתה 56.1% בקבוצת ה- down-staging, לעומת 63.3% בקבוצת ה-2Tי (p=0.29).
גורמים שניבאו נשירה מקבוצת ה- down-staging כללו: חלבון עוברי (alpha-fetoproteinי) ≥1000 ng/mL (יחס סיכון רב משתני (multivariate Hazard Ratioי) 2.42, p=0.02) וצירוזיס B לפי מדד Child לעומת A לפי מדד Child (יחס סיכון רב משתני 2.19, p=0.04).
מסקנת החוקרים היחה, כי Down-staging מוצלח לסרטן הכבד הראשוני שאיפשר להיכלל בקריטריון T2 היה קשור בשיעור חזרה נמוך ושרידות מוצלחת לאחר הניתוח, בהשוואה לחולים שסווגו בקטגוריית 2T ללא Down-staging.
בשל הכמות הנמוכה של החולים בעלי 5-4 גידולים יש צורך במחקרים נוספים כדי לקבוע את יעילות ה-Down-staging בתת הקבוצה הזו.