עד לאחרונה, נערכו מחקרים ספורים בלבד בנוגע לדימום ממערכת העיכול בקרב מטופלים עם פרפור פרוזדורים (atrial fibrillation, AF). במחקר הנוכחי נבחנו שיעורי התמותה בטווח הקצר ובטווח הארוך לאחר דימום משמעותי בקרב מטופלים עם AF, שנוטלים או שאינם נוטלים וורפרין (Warfarin, Coumadin).
עוד בעניין דומה
החוקרים נעזרו בשני מחקרי עוקבה גדולים שנערכו בארצות הברית, האחד בשנים 1996-2003 והשני בשנים 2006-2009, כדי להעריך את שיעורי התמותה בטווח הקצר (30 ימים) ובטווח הארוך (31 ימים עד שנה), מעת הדימום ממערכת העיכול, עבור מטופלים שנטלו וורפרין, בהשוואה למטופלים שלא טופלו בוורפרין.
54% מבין 414 המטופלים מהמחקר הראשון, ו-58% מבין 361 המטופלים מהמחקר השני, אשר סבלו מדימום קשה ממערכת בעיכול, היו תחת טיפול בוורפרין בעת הדימום.
טיפול בוורפרין בעת הדימום לא נמצא קשור לתמותה קצרת-טווח בעקבת המטופלים של המחקר הראשון (יחס שיעורים [rate ratio]י 0.97), אך נמצא קשור לירידה מובהקת בתמותה קצרת הטווח בעקבת המחקר השני (יחס שיעורים 0.38).
בשתי עוקבות המטופלים נמצאה ראיה בעוצמה בינונית לירידה בשיעורי התמותה בטווח הקצר תחת הטיפול בוורפרין.
תוצאות המחקר מראות, כי תוצאותיו של דימום ממערכת העיכול תחת טיפול בוורפרין אינן גרועות, ואך עשויות להיות פחות מסכנות חיים, בהשוואה לדימומים ממערכת העיכול ללא טיפול בוורפרין, בקרב מטופלים עם AF.
ממצאי המחקר מנוגדים לעדויות לגבי השפעת הטיפול בוורפרין על שיעורי התמותה מדימום תוך-גולגולתי, והם מוסיפים נקודות לזכות נוגד הקרישה, שיש להתחשב בה בעת קבלת החלטות לגבי הטיפול ב-AF.
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
