המתנה ממושכת (6-12 שבועות) בין סיום הטיפול ההקרנתי לטיפול הניתוחי יכולה לשפר את שיעור התגובה הפתולוגית המלאה (complete pathologic response) של אדנוקרצינומה של החלחולת (rectum), אך האורך המיטבי של מרווח זמן זה אינו ידוע והראיות בנושא זה מועטות.
עוד בעניין דומה
מחקר חדש, שהוצג לאחרונה בסימפוזיון גידולי מערכת העיכול בסן-פרנסיסקו, קליפורניה, ביקש לענות על שאלה זו.
במסד נתוני הסרטן הלאומי (National Cancer Database, NCDB), תרו החוקרים אחר חולי אדנוקרצינומה של החלחולת ללא עדות לגרורות בעת האבחנה, שעברו טיפול כימותרפי והקרנתי טרם ניתוח כריתה רדיקלית, ובחנו את פער הזמן מהטיפול המכין ועד הניתוח ואת תוצאותיו.
במחקר נכללו 6,805 המטופלים (87.2% לבנים, 63.9% גברים) שעברו ברובם כריתה קדמית נמוכה (low anterior resection, 57.3%), כריתה בטנית-חיץ הנקבים (abdominoperineal resection, 28.4%) או השקת מעי-חלחולת חוזרת (coloanal reanastamosis, 8.4%).
ההישרדות החציונית, 66.6 חודשים, הושפעה באופן מובהק (P<0.05) מגיל, ניקיון השוליים הניתוחיים, מדד מחלות נלוות, זמן עד לשחרור לאחר הניתוח, דירוג TMN פתולוגי, נפח הכריתה והכנסת המטופל. נמצא קשר הדוק בין פרק הזמן עד לניתוח והשגת תגובה פתולוגית מלאה (P=0.0002): תגובה פתולוגית מלאה הושגה על ידי 4.0% מאלו שנותחו בתוך פחות מ-30 ימים, בהשוואה ל-9.3% מאלו שנותחו בתוך 75 ימים.
עם זאת, בהמתנה של יותר מ-75 ימים ירד שיעור החולים שהשיג תגובה פתולוגית מלאה.
בהינתן השיעור הכללי של השגת תגובה פתולוגית מלאה (6.8%, 461 חולים), נמצא כי המתנה של יותר מ-60 ימים לוותה בעלייה של 20% (רווח בר-סמך של 95%: 6.8%-36.7%) בסיכון לתמותה, שהחמירה עם התארכות ההמתנה: המתנה של יותר מ-75 ימים לוותה בעלייה של 28% (6%-55%) בסיכון לתמותה. באלו שהמתינו פחות מ60 יום נצפתה הפחתה בסיכון לתמותה.
את המחקר מסכמים החוקרים בקביעה, כי בעוד שהמתנה בין ההקרנות לניתוח של עד 75 ימים מביאה לשיפור בשיעור התגובה הפתולוגית המלאה של חולי סרטן החלחולת ללא גרורות, עם התארכות ההמתנה מעל ל-60 ימים פוחתת ההישרדות הכוללת.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
