במטה אנליזות קודמות נמצא כי שימוש באספירין קשור לסיכון מופחת לסרטן המעי הגס והחלחולת, אך נותרה אי-וודאות לגבי הקשר המדויק בין מינון האספירין לבין הסיכון ובין משך השימוש באספירין לבין הסיכון.
עוד בעניין דומה
במטה אנליזה זו מצאו החוקרים ניסויים מתאימים, על ידי סריקה של כמה מסדי נתונים אלקטרוניים באנגלית ובסינית. מטה-אנליזה של מנה-תגובה בוצעה באמצעות רגרסיה ליניארית ורגרסיה מוגבלת (Restricted cubic spline regression). אנליזות של תתי-קבוצה בוצעו כדי לבחון הטרוגניות אפשרית בניסויים. הטרוגניות פוטנציאלית חושבה כסטטיסטית וכערך. הטיית פרסום הוערכה תוך שימוש בעקומות משפך ועברה כימות באמצעות עקומות בג ואגר (Begg's and Egger's test).
12 ניסויים נכללו במטה-אנליזה זו. נמצא יחס הפוך בין השימוש באספירין לבין סרטן של המעי הגס והחלחולת הן בכלל הקבוצה (RR = 0.74, 95% CI, 0.64–0.83, עבור מינון אספירין; RR = 80, 95% CI, 0.75–0.85, עבור שכיחות השימוש באספירין; RR = 0.75, 95% CI, 0.68–0.81 עבור שנות השימוש באספירין) והן בתתי-קבוצות, שרובדו על פי מגדר ומיקום הסרטן.
במטה-אנליזה של הקשר בין המינון לתגובה נמצא כי חלה ירידה משמעותית סטטיסטית של 20% בסיכון לסרטן המעי הגס והחלחולת בעקבות עלייה יומית במנה (ל-325 מ"ג אספירין), הפחתה של 18% בסיכון בעקבות עלייה לשימוש באספירין 7 פעמים בשבוע והפחתה של 18% בסיכון בעקבות עלייה בשימוש באספירין לתקופה של 10 שנים.
החוקרים הסיקו כי שימוש ארוך-טווח (יותר מ-5 שנים), מינון נמוך (75–325 מ"ג ליום) ושימוש קבוע באספירין (2–7 פעמים בשבוע) יכולים להפחית בצורה אפקטיבית את הסיכון לסרטן המעי הגס והחלחולת.
מקור: