סוכרת סוג 2 (T2DM) קשורה לא רק לעלויות ישירות גבוהות, אלא גם לעלויות עקיפות, משום שסיבוכים סוכרתיים והמחלה עצמה מובילים לפגיעה בפריון העבודה (פרודוקטיביות). וילדאגליפטין (גאלבוס, נוברטיס) הוא מעכב דיפפטידיל פפטידז-4, הניתן כטיפול יחיד או בשילוב עם תרופות היפוגליקמיות פומיות, בכללן מטפורמין.
עוד בעניין דומה
במחקר זה בחנו החוקרים את ההשערה כי שילוב קבוע של וילדאדגליפטין ומטפורמין משפר פריון עבודה, הנמדד על פי ניקודי פריון עבודה וליקוי בפעילות (WPAI). מטרות שניוניות של המחקר היו הערכה של שביעות רצון החולים, שנבחנה באמצעות שאלון שביעות הרצון של הטיפול בסוכרת (DTSQs), השינוי במדידות אנטרופומטריות ובשליטה בגלוקוז (המוגלובין מסוכרר [HbA1c]) וההערכה של שימוש במשאבים (שאלון שימוש במשאבים).
ניסוי זה היה תוספת לניסוי תצפיתי, פרוספקטיבי ומנדטורי שערכה סוכנות הבריאות האיטלקית
([Agenzia Italiana del Farmaco [AIFA) ב-49 מרכזי סוכרת באיטליה. התוספת כללה 1,046 מטופלי חוץ מבוגרים חולי T2DM, שהפסיקו להגיב לטיפול יחיד במטפורמין. החולים היו במעקב במשך תקופה של עד שנה אחת.
הפעילות הממוצעת השתפרה ב-40.6% (15.4+17.4 לעומת 26.1+24.4; P<0.0001), היעדרויות חוזרות ב-49.9% (2.0+9.4 לעומת 3.8+13.3; P=0.0076) ופריון עבודה ב-37.6% (14.9+15.9 לעומת 21.5+24.6; P<0.0001). כל זה הוביל להפחתה בעלות השנתית העקיפה, עקב פריון לקוי, של 400 אירו לחולה עובד ושל 135 אירו לחולה באופן כללי.
ניקוד DTSQ עלה ב-30% (29.6+5.6 לעומת 22.8+6.9; P<0.0001). שיעור שביעות הרצון עלה מתחילת הניסוי ב-44.7%; שיעור תפישת החופשיות מהיפרגליקמיה או כמעט חופשיות מהיפרגליקמיה עלה ב-37.9%; ושיעור החופשיות מהיפוגליקמיה או כמעט החופשיות מהיפוגליקמיה עלה ב-15.2%. עלויות הבריאות הממוצעות לחולים פחתו ב-19.2% בסימסטר השני של הטיפול.
החוקרים הסיקו כי מניסוי תצפיתי עולה כי השילוב הקבוע של וילדאגליפטין ומטפורמין מעלה פריון עבודה, מפחית הוצאות עקיפות ומשפר איכות חיים, במיוחד במושגים של תפישת השונות בגלוקוז הדם, בקרב חולי T2DM.
מקור: