במטה אנליזה של ספריית Cochrane שפורסמה ב-31 בינואר, נסקרו שבעה ניסויים קליניים שהשוו טיפול באינטרפרון (interferon) לבדו לטיפול בפלסבו או היעדר טיפול כלל. מתוכם, רק שניים, שכללו סה"כ 1,676 משתתפים, נמצאו בסיכון נמוך להטיה והוכנסו לאנליזה. חמשת הניסויים האחרים כללו סה"כ 300 משתתפים, אך נחשבו כבעלי סיכון גבוה להטיה ועל כן לא נכללו.
עוד בעניין דומה
בחישוב הנתונים מכל שבעת הניסויים שאותרו, לא נמצא הבדל מובהק בתמותה מכלל הגורמים בשלושת המחקרים שמדדו תוצאה זו (9.3% לעומת 7.2%, סיכון יחסי של 1.3, רווח בר סמך של 95%: 0.95-1.79), או בתמותה הקשורה למחלת כבד (7.7% לעומת 7.2%, 1.07, 0.70-1.63, שני מחקרים).
כאשר נכללו רק שני הניסויים שנחשבו מתודולוגית לבעלי סיכון נמוך להטיה, נמצא שיעור מובהק גבוה יותר של תמותה מכלל הגורמים בקרב מטופלי pegylated-interferonי(9.4% לעומת 6.7%, 1.41, 1.02-1.96). עם זאת נצפה בקרב מטופלי אינטרפרון שיעור מופחת של דימום מדליות (0.5% לעומת 2.1%, 0.24, 0.09-0.67). לא נמצא הבדל בשיעור הופעת מיימת, אנצפלופתיה או סרטן כבד (hepatocellular carcinoma) או בצורך בהשתלת כבד. בניסוי היחיד שדיווח על איכות חיים, דירוג הכאב היה גבוה יותר באופן מובהק בקרב מטופלי אינטרפרון, בדומה לשיעור תופעות לוואי אחרות כולל סיבוכים המטולוגיים, זיהומים, תסמינים דמויי שפעת ותפרחת בעור.
בהתייחס לתוצאה, מטופלי אינטרפרון השיגו שיעור גבוה יותר באופן מובהק של תגובה נגיפית מתמשכת (sustained viral response)י(3.6% לעומת 0.2% , 15.38, 2.93-80.71), במקביל לשיפור במדד הפעילות בדירוג METAVIRי(65% לעומת 43.5%, 1.49, 1.02-2.18) אך ללא הבדל בפיברוזיס.
לסיכום קובעים החוקרים כי לא ניתן להמליץ על טיפול חוזר באינטרפרון לחולים שנמצאה אצלם עדות היסטולוגית לפיברוזיס חמור: על אף שאינטרפרון אכן השיג שיפור במדדים נלווים לפעילות המחלה כולל תגובה נגיפית ועדות היסטולוגית לדלקת, לא נראה שהטיפול באינטרפרון מספק תועלת קלינית מובהקת לאור חששות להעלאת התמותה מכלל הגורמים ותופעות לוואי משמעותיות. לאור השיעור הנמוך באופן מוחלט של תגובה נגיפית לא ניתן להשתמש בתוצאה זו כמדד להצלחת הטיפול ויש צורך לוודא את התוצאה במתארים עם שיעור טוב יותר של תגובה נגיפית.
מקור: