ניסוי זה בחן את היעילות של אדאלימומב (יומירה, אבוט) בהשריית ריפוי של הרירית בקרב חולי קרוהן (CD).
עוד בעניין דומה
בניסוי אקראי, כפול סמיות, מבוקר-אינבו (הרחבה של ניסוי בטיחות ויעילות של אדאלימומב, באמצעות ריפוי אנדוסקופי, EXTEND) שהעריך את יעילותו של אדאלימומב להשריה וריפוי של הרירית בקרב חולי קרוהן (CD), השתתפו 135 מבוגרים חולי CD אילאוקולונית בינונית עד חמורה.
דרגת כיביות הרירית בתחילת הניסוי תועדה באמצעות אילאוקולונוסקופיה. כל החולים קיבלו טיפול השריה (אדאלימומב מלעורי 160\80 מ"ג, בשבועות 0\2). בשבוע 4, חולקו החולים אקראית לקבוצות, וקיבלו 40 מ"ג אדאלימומב או אינבו, כל שבוע שני, עד שבוע 52. אדאלימומב בטיפול פתוח, ניתן לחולים שנראתה אצלם התפרצות של המחלה או שלא הגיבו לטיפול, החל משבוע 8. ריפוי הרירית עבר הערכה מחודשת באמצעות אילאוקולונוסקופיה בשבועות 12 ו-52.
אצל 27% מהחולים שקיבלו אדאלימומב נראה ריפוי רירית בשבוע 12 (המדד העיקרי) לעומת 13% מהחולים שקיבלו אינבו (P=0.056). בשבוע 52, שיעורי ריפוי רירית היו 24% ו-0%, בהתאמה (P<0.001). שיעורי רמיסיה, בהתבסס על מדד החומרה האנדוסקופי של מחלת קרוהן CDEIS, היו 52% עבור אדאלימומב ו-28% עבור אינבו בשבוע 12 (P=0.006) ו-28% ו-3%, בהתאמה, בשבוע 52 (P<0.001).
שיעורי הרמיסיה הקלינית היו גדולים יותר בקרב חולים שקיבלו טיפול מתמשך באדאלימומב, לעומת אינבו, בשבועות 12 (47% לעומת 28%; P=0.021) ו-52 (33% לעומת 9%; P=0.001).
דווח על 5 זיהומים חמורים (1 במהלך ההשריה ו-4 במהלך הטיפול הפתוח) ועל 3 זיהומים אופורטוניסטיים (1 בכל קבוצה במהלך שלב הסמיות הכפולה ו-1 במהלך הטיפול הפתוח).
החוקרים הסיקו כי לאחר טיפול השריה באדאלימומב, לחולי מחלת קרוהן פעילה, בינונית עד חמורה, הממשיכים לקבל אדאלימומב, יש סיכויים טובים יותר להשיג ריפוי של הרירית, לעומת מטופלים המקבלים אינבו.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
