• יו"ר: ד"ר אורי סגול
  • מזכירה: ד"ר פביאנה בנימינוב
  • חברי ועד: ד"ר אמאני בשארה, ד"ר גיל בן יעקב, ד"ר דוד ירדני, ד"ר דורון בולטין, פרופ' מחמוד מחמיד
דמם מדרכי העיכול העליונות

דמם מדרכי העיכול העליונות – מדד פשוט לחיזוי הסיכון לתמותה

מדד פשוט המבוסס על חמישה גורמי סיכון פותח על פי נתונים של 29,222 מטופלים, ותוקף על פי נתוניהם של 32,504 מטופלים אחרים. גורמי הסיכון שנכללו במדד: רמת האלבומין, INR, לחץ דם סיסטולי, גיל ושינויים במצב ההכרה

18.12.2011, 11:36

דמם מדרכי העיכול העליונות הוא שכיח ומוביל ליותר מ-300,000 אשפוזים בשנה בארה"ב. ההערכות לגבי שיעור התמותה נעות בין 2% ל-15%. ההנחיות לגבי הטיפול בסובלים מדמם בדרכי העיכול העליונות כוללות המלצה להערכת סיכון (risk stratification) מוקדמת על מנת לשפר את הטריאז' וכתוצאה מכך את הטיפול.

גורמים רבים זוהו כקשורים בסיכון לתמותה של הסובלים מדמם בדרכי העיכול העליונות. בין הגורמים הללו גיל מבוגר, רמת המוגלובין נמוכה, לחץ דם סיסטולי נמוך, נוכחות דם בנוזל הנשאב מהקיבה, מחלות רקע חמורות (סרטן, שחמת הכבד), מצב בריאות כללי ירוד, דימום חוזר, רמת אלבומין נמוכה, רמות גבוהות של קריאטינין או AST, תחילת דימום בעת אשפוז וזיהוי דימום פעיל באנדוסקופיה. השימוש במדדים להערכת הסיכון אינו רווח בחדרי המיון מסיבות שונות, וביניהן ריבוי מדדים, הבדלים בין המדדים השונים, מדדים קשים לחישוב או מדדים הדורשים ביצוע בדיקה אנדוסקופית (ולכן לא ניתן לחשבם בעת הקבלה).

מטרתו של מחקר זה הייתה לפתח מדד פשוט לחישוב, שניתן יהיה לחשבו עם קבלת החולה לבית החולים. לצורך קביעת גורמי הסיכון המשפיעים ביותר נבדק בסיס נתונים הכולל נתונים של מטופלים מ-187 בתי חולים בארה"ב. בשלב הראשון נותחו נתוניהם של 29,222 מטופלים שסבלו מדמם בדרכי העיכול העליונות בשנים 2004–2005. חציון הגילים היה 75 שנים (רבעונים 60–83) ושיעור התמותה הכללי היה 3.2%.

מתוך גורמי הסיכון נבחרו החמישה שנמצאו משפיעים ביותר על הסיכון לתמותה. גורמי הסיכון שנבחרו היו רמת אלבומין מתחת ל-3.0g/dL, שינויים במצב ההכרה, INR>1.5, לחץ דם סיסטולי נמוך מ-90 מ"מ כספית, וגיל מבוגר מ-65. המדד זכה לשם AIMS65י(Albumin, INR, Mental status, Systolic BP, age>65).

שיעורי התמותה במהלך האשפוז היו 0.3% עבור מטופלים ללא גורמי סיכון כלל, 1.2% עבור מטופלים עם גורם סיכון אחד, 3.6% עבור מטופלים עם שני גורמי סיכון, 9.8% עבור מטופלים עם שלושה גורמים, 21.8% עבור מטופלים עם ארבעה גורמים ו-31.8% עבור מטופלים עם חמישה גורמי סיכון (P<0.001).

עוד נמצא כי משך השהייה בבית החולים היה גבוה יותר ככל שעלה הניקוד במדד – משך השהייה הממוצע נע בין 3.39 ימים בהיעדר גורמי סיכון ל-8.06 יום בנוכחות חמישה גורמים, תוך עלייה במשך השהות במקביל לעלייה בניקוד. גם מחירו של האשפוז עלה עם העלייה בניקוד.

בהמשך תוקף המדד על פי נתוניהם של 32,504 מטופלים שסבלו מדמם בדרכי העיכול בשנים 2006–2007. גם עבור מטופלים אלו נמצא כי המדד חוזה היטב את הסיכון לתמותה – הסיכונים היו 0.3% בהיעדר גורמי סיכון, 1.2% בנוכחות גורם סיכון אחד, 2.8% בנוכחות שניים, 8.5% בנוכחות שלושה, 15.1% בנוכחות ארבעה ו-24.5% בנוכחות חמישה גורמי סיכון (P<0.001).

החוקרים מסכמים כי מדובר במדד יעיל ופשוט לחיזוי הסיכון לתמותה בקרב הסובלים מדמם בדרכי העיכול העליונות, מדד שפותח ותוקף על פי בסיס נתונים קליני גדול. ניתן לחשב את המדד כחלק מהערכת המטופל הראשונית בעת קבלתו. ניתן לסווג את המטופלים לכאלו שנמצאים בסיכון גבוה (שני גורמי סיכון ומעלה) ולכאלו שנמצאים בסיכון נמוך (פחות מ-2 גורמי סיכון) לתמותה. החוקרים מתכננים לבחון בעתיד את המדד לעומת מדדים אחרים כגון modified Blatchford score.

ערכה: ד"ר ורד פרכטר
מקור:

Saltzman et. al., A simple risk score accurately predicts in-hospital mortality, length of stay, and cost in acute upper GI bleeding, Gastrointestinal Endoscopy 2011 Dec;74(6):1215-24.

נושאים קשורים:  דמם מדרכי העיכול העליונות,  AIMS-65,  מחקרים
תגובות