תרופות רבותי, דוגמאות! פעם המליצו כך לקנות ספרים. הגשש החיוור למי שזוכר.
עוד בעניין דומה
אבל היורו קורס, בתי הכלבו הגדולים ודומיהם מפסידים כספים, הבנקים בצרות ורק הריבית על המשכנתא עולה – אז למי יש כסף לספרים במחיר מלא, או למלאי תרופות במחיר בית המרקחת כפי שרשם הרופא?
"ואם התרופה לא תעבוד ? ואם יהיו לה תופעות לוואי דווקא עלי?"
"מה זה? עובדים עלינו - לקנות ולא ליהנות?"
בקיצור, גם למטופלים יש מדי פעם הערות צודקות. והן צודקות במיוחד כשמדובר בתכשירים חדשים או כאלו שעלותם גבוהה יחסית.
פעמים רבות מטופלים אומרים: "דוקטור, תן לנסות מהדוגמאות שאתה מקבל ונראה. אם יהיה טוב – נמשיך".
ולא, מטופלים אלה אינם מטילים ספק ברצונו הטוב של הרופא וודאי שאינם חושבים על "הטיית" דעתו של הרופא בשל הדוגמיות שהוא מחלק. הם סבורים כי הרופא רוצה לעזור להם ומשתדל שלא לשלוח אותם מיד לרכוש את התרופות. הם אסירי תודה על כך שהוא גם מרפא וגם מתחשב.
אבל - מנגד יושבים אבירי הצדק הרפואי הבין-לאומי עם ה'פוליטקלי קורקט' שהם מפעילים בכל נושא ובכל עת (הכל שפיט – והכל צריך להיראות), ועם הזמן הם העלו על הנס את ה"ייראה" וקצת שכחו מה"ייעשה". הם מוכרים את מרכולתם המוגזמת תוך כדי שִכחה שלא אנחנו, הרופאים, הם העיקר, אלא המטופלים. הם-הם לב הרפואה. אליהם צריך להפנות את עיקר תשומת הלב, כי מה נעשה עם המקצוע המכובד שלנו בלעדיהם?
חברות התרופות שולחות נציגות ונציגים ומהללות כל אחת בתורה את תרופותיה ואת מוצריה, ולעתים גם משאירות דוגמאות לרופא או למחלקה. לעתים הן אף מגזימות מאוד – משאירות שלושה-ארבעה עטים כדוריים בערך נקוב של עשר אגורות האחד או לוח שנה, וזהו. מרגע זה אנחנו כתינוק שבוי בידיהן ורק אליהן עינינו נשואות ורק את מוצריהן נהלל ונשבח. עד לאותו רגע של קבלת הדוגמאות היינו כסומא, והנה נפקחו עינינו לראות את התרופה האמיתית – תרופת הדוגמית.
ורק חסר שבאותו יום תגענה שתיים או שלוש חברות עם מוצרים דומים ותשארנה דוגמאות – ואנו הרופאים, אנא אנו באים? למי ניתן מה? התבלבלנו, את מי מהן נהלל??
רופאים עם שיקול דעת? אבירי הצדק והיושרה נטלו אותו מאיתנו כי אנחנו מושפעים מהדוגמיות ללא כל יכולת התגוננות. ועוד מעט אף יאמרו לנו שאסור כלל לקבל תועמלניות רפואיות כי הן משפיעות עלינו. וחס וחלילה מה יקרה אם הן אף נראות טוב...
ברצוני להציג שאלה שמתחמקים ממנה בדרך כלל: מה עם כל העיתונים הרפואיים אשר ללא דמי
הפרסום של המוצרים הרפואיים המופיעים בהם לא יזכו לראות אור? החברות העשירות יכולות להשקיע יותר בפרסום מאלו הקטנות – והרי הרופא אמור להיות מושפע מאותן פרסומות. נו, איפה כאן השוויון? היה בכלל שוויון? למה כאן אבירי השפיטה והיושרה אינם פועלים? אה, כן, כאן מדובר בכסף גדול ו"חשוב". כאן הוא נייטרלי. כאן הכסף הגדול הוא סוס אציל.
האבסורד ממשיך ומתעצם עד כדי כך שאסרו לאחרונה על החברות אפילו לחלק סנדוויצונים ורקיקים, לעתים אפילו שתייה קלה, שלא להזכיר מזכרות קטנות בגרוש, בכנסים רפואיים גדולים ומכובדים, ואותם אבירי יושרה כלל לא יודעים שכאשר גרוננו יבש וניחר ובטננו הומה קל יותר להשפיע עלינו באותות ובמופתים של פרסומת...
אז זהו, שזה לא באמת קשור אלינו. הדוגמיות הללו רחוקות מאוד מהמצב שמוצג באותה אמרה של גראוצו מרקס. פה מדובר בדוגמיות שהן פחות מזוטות, אך עשויות לסייע ולו במעט למטופלים שלנו מבלי שאנו הרופאים נפיק טובת הנאה כלשהיא מחלוקת אותן דוגמיות, וודאי שלא נרשום יותר מאותן תרופות משום שקיבלנו מהן דוגמיות לחלוקה.
אז תרדו מזה רבותי אשר על היושרה הרפואית והתרכזו בדברים מהותיים לטובת המטופל במקום באלו הפוגעים ברופא ובמטופל.
וכדברי המטופלים: רוצים דוגמאות – כאן ועכשיו!! ואם התרופה תהיה טובה לא תישאר אלא ברירה אחת – אנחנו המטופלים נמשיך לקנות .
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
