• יו"ר: ד"ר אורי סגול
  • מזכירה: ד"ר פביאנה בנימינוב
  • חברי ועד: ד"ר אמאני בשארה, ד"ר גיל בן יעקב, ד"ר דוד ירדני, ד"ר דורון בולטין, פרופ' מחמוד מחמיד
גנוטיפ 2

משך הטיפול בחולי הפטיטיס C כרונית, גנוטיפ 2 או 3

המחקר בחן את ההשערה כי בחולים אלו ניתן לקצר את משך הטיפול ב-peginterferon+rabavirin כיוון שתגובתם לטיפול טובה יותר. נראה כי ניתן לקצר את הטיפול רק במטופלים בעלי תגובה מהירה לטיפול

22.09.2011, 15:46

הפטיטיס C כרונית, גנוטיפ 2 או 3 מגיבה היטב לטיפול ב-interferonי(IFN). פרוטוקול הטיפול הסטנדרטי המומלץ הוא Peginterferon (PEG-IFN) alpha 2b במינון של 1.5ug/kg/wk או PEG-IFN alpha 2a במינון של 180ug/wk, בשילוב עם ribavirin, למשך 24 שבועות. כיוון שטיפול זה משיג תגובה וירולוגית טובה (SVR – sustained viral response, כלומר רמות RNA נגיפי בלתי ניתנות לזיהוי 24 שבועות לאחר תום הטיפול, מושג בעד 80% מהמטופלים), נעשה ניסיון לברר האם ניתן לקצר את הטיפול או להוריד את מינון התרופות מבלי לפגוע ביעילות הטיפול. כמה מחקרים קודמים הדגימו אפשרות כזו, בעיקר במטופלים שהגיבו במהירות לטיפול (RVR – rapid virological response – כלומר רמות RNA נגיפי בלתי ניתנות לזיהוי בשבוע 4 לטיפול). המחקר הוא פרי שיתוף פעולה בין Hep-Net, אגודה גרמנית לחקר הפטיטיס ויראלית, שהחלה במחקר בשנת 2003, לבין חברת תרופות (Schering-Plough) שמימנה את המחקר החל משנת 2005 והרחיבה אותו כך שנכללו מרכזים נוספים באירופה ובאסיה.

המחקר כלל 682 משתתפים חולי הפטיטיס C כרונית, גנוטיפ 2 או 3 אשר לא טופלו בטיפול תרופתי קודם לכן. 347 מהם השתייכו לקוהורט הגרמני ו-335 לקוהורט הבינלאומי (חציים ממוצא אירופאי וחציים ממוצא אסייתי). 80% היו בעלי גנוטיפ 3.

המשתתפים חולקו אקראית לשלוש קבוצות. כל הקבוצות טופלו ב-ribavirin במינון תלוי משקל (800–1200 מ"ג/יום). נוסף לכך, קבוצה אחת (A) טופלה ב-PEG-INF alpha 2b במינון 1.5ug/kg/wk והטיפול נמשך 24 שבועות, קבוצה שנייה (B) טופלה במינון מופחת של 1.0ug/kg/wk במשך 24 שבועות, וקבוצה שלישית (C) טופלה במינון המקובל – 1.5ug/kg/wk, אך הטיפול נמשך 16 שבועות בלבד. המטרה הייתה לבחון non-inferiority של שתי קבוצות המינון המופחת, והמבחנים הסטטיסטיים עוצבו בהתאם.

שיעורי השגת תגובה לטיפול (כלומר "היעלמות" ה-RNA הנגיפי בדם) בשבוע 12 לטיפול ובשבוע 24 לטיפול בקבוצה A היו 88.7% ו-79.6% בהתאמה, בקבוצה B (מינון מופחת) 87.9% ו-82.1%, ובקבוצה C (משך טיפול קצר) 86.8% ו-83.3%. ההיענות לטיפול הייתה טובה – ב-77% מהמטופלים בקבוצה A הייתה היענות של >80%, ובקבוצות האחרות היה השיעור גבוה יותר (84.4% ו-83.3% בקבוצות B ו-C בהתאמה).

שיעורי SVR, שהיו ה-primary end point במחקר זה, היו 66.5% בקבוצה A לעומת 64.3% בקבוצה B ו-56.6% בקבוצה C. מבחנים סטטיסטיים לא הצליחו להוכיח היעדר יתרון לטיפול שקיבלה קבוצה A.
שיעורי RVR ("היעלמות" ה-RNA הוויראלי בשבוע 4 לטיפול) היו 85.1% בקבוצה A, לעומת 72.5% בקבוצה B ו-77.7% בקבוצה C (שונות סטטיסטית מובהקת נמצאה בין קבוצה A ל-B). בקרב מטופלים שהושג אצלם RVR, נמצאו שיעורי SVR גבוהים בשלוש הקבוצות.
שיעורי החזרה היו גבוהים יותר בקבוצה C מאשר בקבוצה A.

מבחינת תופעות לוואי – אנמיה, אנורקסיה ודיכאון היו שכיחים פחות בקבוצה B מאשר בקבוצה A. עייפות ואלופציה היו שכיחות פחות בקבוצה C בהשוואה לקבוצה A. שיעור תופעות הלוואי החמורות היה גבוה יותר בקבוצה A (שבה היה השיעור 7% לעומת 4.5% ו-5.3% בקבוצות האחרות), אולם שיעור הפסקת הטיפול בשל תופעות לוואי לא היה גבוה יותר בקבוצה זו.

החוקרים מסכמים כי קיצור משך הטיפול הביא לשיעור SVR נמוך יותר עקב עלייה בשיעור החזרה, וממצא זה תומך בהנחיות הנוכחיות למשך טיפול של 24 שבועות. תכנון המחקר (שנועד להראות noninferiority) אינו מאפשר השוואה ישירה בין הטיפולים, אולם נראה כי טיפול במינון של 1.0ug/kg/d מביא לירידה קלה בלבד ביעילות הטיפול, בעוד טיפול במינון של 1.5ug/kg/d מביא לעלייה קלה בלבד בתופעות הלוואי. לכן, אף על פי שהתוצאות תומכות בטיפול הסטנדרטי, ניתן להוריד את המינון במטופלים שקיים חשש גבוה שיופיעו אצלם תופעות לוואי חמורות.

במטופלים שמגיבים במהירות לטיפול (RVR) ניתן לשקול משך טיפול קצר יותר (16 שבועות), בעיקר בקרב כאלו שאין להם גורמי סיכון אחרים הקשורים בתגובה מופחתת לטיפול (כגון מוצא אפרו-אמריקאי, שחמת, או viral load גבוה בתחילת הטיפול).

ערכה: ד"ר ורד פרכטר
מקור:

Manns et al. Reduced dose and duration of peginterferon alfa-2b and weight-based ribavirin in patients with genotype 2 and 3 chronic, hepatitis C, J Hepatol. 2011 Sep;55(3):554-63.

נושאים קשורים:  גנוטיפ 2,  גנוטיפ 3,  RNA נגיפי,  הפטיטיס C,  מחקרים
תגובות