במחקרים קודמים נמצא קשר בין הרמה של FGF-23י(fibroblast growth factor 23), הורמון שמבקר את הרמה של זרחן לבין שיעור התמותה בקרב חולים שסובלים ממחלת כלייה כרונית בשלב מתקדם. במחקרים אלה, לא נבדק הקשר בין הרמה של FGF-23 לבין הפרוגנוזה של מחלת כלייה כרונית בשלב מוקדם.
עוד בעניין דומה
כלייה (אילוסטרציה)
במחקר הנוכחי, שנערך באוניברסיטת מיאמי, השתתפו 3,879 חולים שסובלים ממחלת כלייה כרונית בשלבים 2 - 4. בשלב ההצטרפות, היה הערך הממוצע של קצב הסינון הגלומרולרי (GFR) בקרב החולים 42.8 מ"ל/דקה/1.73מ². הרמה הממוצעת של FGF-23 היתה 145.5 RU/מ"ל.
משך המעקב החציוני היה שלוש וחצי שנים, ובמהלכו מתו 266 מהחולים (20.3 לכל אלף שנות חיים). אצל 410 מהחולים התפתחו מחלות הכלייה לשלב של כשל כלייתי סופני (שלב 5)(33.0 לכל אלף שנות חיים).
לאחר תיקון לגורמי סיכון, נמצא קשר בין הרמה של FGF-23 לבין שיעור התמותה. לכל עלייה פי עשר ברמת FGF-23 HR1.5 (רווח בר-סמך של 95% בין 1.3 ל-1.7). בהשוואה בין רבעונים ברמת FGF-23, נמא שיחסית לרבעון הראשון, היה HR בקרב הרבעון השני, השלישי והרביעי, בהתאמה, 1.3 (רווח בר-סמך של 95% בין 0.8 ל-2.2), 2.0 (רווח בר-סמך של 95% בין 1.2 ל-3.3) ו-3.0 רווח בר-סמך של 95% בין 1.8 ל-5.1. בקרב חולים, שאצלם ערך GFR היה 30 מ"ל/דקה/ 1.73² או יותר (שלבים 2 - 3), נמצא קשר בין רמה גבוהה של FGF-23 לבין התקדמות המחלה לשלבים מתקדמים. לא נמצא קשר כזה בקרב חולים שאצלם היה ערך GFR נמוך מ-30.
הטיפול במחלת כלייה כרונית כולל הגבלה של רמת הצריכה של זרחן בתזונה ונטילה של תרופות שקושרות זרחן. העלייה ברמה של FGF-23 קודמת לעלייה ברמת הזרחן, ויתכן שחולים שמצויים בשלבים מוקדמים של המחל, שרמת FGF-23 אצלם גבוהה, עשויים להפיק תועלת מטיפול שמכוון להורדת רמת הזרחן עוד לפני שמזוהה עלייה ברמת הזרחן. יידרש מחקר נוסף כדי לבדוק אם FGF-23 הוא רק סמן לסיכון להתקדמות המחלה, או שהוא גורם שמעורב בהתקדמות המחלה, והאם הורדת הרמה של FGF-23 עשויה להאט את התקדמות המחלה.
ערכה: ד"ר דורית שנון
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
