מדי שנה חולים בארצות-הברית 48 מיליון אנשים במחלות שמקורות ממזון. 128,000 מהם זקוקים לאשפוז ו-3,000 מתים – כך על פי האומדנים המעודכנים של ה-CDC שהתפרסמו בינואר ב-Emerging Infectious Diseases, והם הראשונים שמפרסם ה-CDC בנושא מאז 1999.
האומדנים, שעליהם הודיע ה-CDC בדצמבר 2010, נמוכים מאלה שהתפרסמו בשנת 1999. אולם, הירידה הזו נובעת מאבחון מדויק יותר וידע רב יותר באשר למחלות שבעבר חשבו שמועברות במזון וכיום ידוע שהן מועברות בדרכים אחרות (בעיקר מקרים רבים שיוחסו בעבר להעברה במזון על-ידי נורווירוס). לפיכך, לא ניתן להשוות בין הנתונים שפורסמו אז ועתה.
מבין 48 מיליון המקרים, ההערכה היא שכ-9.4 מיליון נגרמים על-ידי 31 פתוגנים מוכרים. כ-80% מסך כל המקרים וכ-56% מהאשפוזים וממקרי המוות נגרמים על-ידי גורמים לא ברורים - בין אם גורמים מוכרים שאין לגביהם די מידע כדי לקבל הערכה, גורמים שלא מוכרים כגורמי מחלות ממזון וגורמי מחלה שכלל לא זוהו עד כה.
מבין המקרים שמועברים על-ידי פתוגנים מוכרים, הפתוגנים השכיחים ביותר בגרימת מחלות שמועברות במזון הם נורווירוס (58%), סלמונלה (11%), קלוסטרידיום (10%), קמפילובקטר (9%) וסטפילוקוקוס (3%). חמשת הפתוגנים האלה גורמים ל-91% מכלל המקרים.
הפתוגנים השכיחים ביותר שמעורבים במקרים שמצריכים אשפוז הם סלמונלה (35%), נורווירוס (26%), קמפילובקטר (15%), טוקסופלסמה (8%) ו- E.coli 0157
(4%). סך הכול 88% מהאשפוזים.
רוב מקרי המוות נגרמו על-ידי סלמונלה (28%), טוקסופלסמה (24%), ליסטריה (19%), נורווירוס (11%) וקמפילובקטר (6%). פתוגנים אלה גרמו ל-88% ממקרי המוות ממחלות שמועברות במזון.
מחלות שמועברות במזון אפשר, בעיקרון, למנוע. המלצות ה-CDC הן לשמור על היגיינה, להימנע מהצלבת מזונות (לא מבושלים ומבושלים), להקפיד לבשל את המזון לטמפרטורה המומלצת ולא להחזיקו זמן ממושך בטמפרטורה הקריטית (4-60 מעלות צלזיוס) וכן להימנע ממזונות לא מפוסטרים.
לקריאה נוספת:
http://www.cdc.gov/foodborneburden/2011-foodborne-estimates.html