קיים מידע מוגבל בנוגע לקשר בין הרכב המיקרוביום במעי למאפיינים הקליניים של תסמונת המעי הרגיז (IBS). במחקר חדש נאסף מידע לגבי המיקרוביום בצואה ובמוקוזה של חולי IBS ונבדק אם קיים קשר בין המיקרוביום לסימפטומים של מחלה זו.

במחקר בוצע איסוף של דגימות צואה ומוקוזה מ-110 חולים בוגרים שענו לקריטריוני Rome III לתסמונת המעי הרגיז ומ-39 מאנשים בריאים. האיסוף בוצע במרפאות של מרכזים רפואיים שניוניים ושלישוניים בשבדיה. 232 דוגמאות צואה ו-59 ביופסיות מוקוזה נאספו ונותחו על ידי ערכת ריצוף RNA המכוונת לריבוזום 16S. בנוסף, לטובת ולידציה, נאספו דגימות מ-46 נסיינים נוספים (29 עם IBS ו-17 בריאים) ובקבוצה זו 46 דגימות צואה, ללא דגימות מוקוזה, נאספו ונותחו.

עבור כל נסיין נמדדו רמות H2 ו-CH4 בנשיפה, זמן מעבר אורו-אנאלי וחומרת התסמינים הפסיכולוגיים והגסטרואינטסטינליים. מתאנוגנים בצואה נמדדו על ידי PCR כמותי. בוצע שימוש באנליזה אקולוגית מספרית ותהליך לימוד על ידי מכונה לטובת ניתוח הנתונים.

במחקר נמצאה השתנות משותפת (covariation) של מיקרוביוטת הצואה עם מיקרוביוטת המוקוזה. על ידי שימוש בגישה קלאסית, לא נמצאו הבדלים בין כמות והרכב המיקרוביום בצואה בין חולים עם IBS לאנשים בריאים אך בתהליך לימוד על ידי מכונה (טכניקה סטטיסטית ממוחשבת) נמצא כי קיימת חתימת מיקרוביום ייחודית ל-IBS קשה המורכבת מ-90 יחידות חיידקיות טקסונומיות.

בוצע אימות של חוזק הממצאים בקבוצת הוולידציה, וחתימת המיקרוביום הצליחה להבדיל בין חולים עם תסמינים קשים, חולים עם תסמינים בינוניים או קלים לנסיינים בריאים. באמצעות שימוש בחתימה זו עורכי המחקר מצאו כי חומרת ה-IBS קשורה באופן שלילי עם עושר המיקרוביום, CH4 בשאיפה, נוכחות מתאנוגנים ומיקרוביומים העשירים בזנים Clostridiales ו-Prevotella.

חתימת המיקרוביום הייחודית לא יכלה להיות מוסברת על ידי הבדלים בתזונה או שימוש בתרופות.

עורכי המחקר סיכמו כי הצליחו לזהות פרופיל מיקרוביום מהמעי אשר קשור בחומרת תסמיני IBS.

מקור:
Tap, J. et al. (2017) Gastroenterology. 152(1), 111.